בגדי המלך החדשים- הנס קריסטיאן אנדרסון
 
מספרים על מלך טיפש, שאהב רק להתלבש. לא עינינו אותו עיניני הממלכה או השלטון. עיניין אותו רק- מה ילבש היום.
בבוקר כשהוא התעורר, הוא נישק את עצמו מול המראה חייך ואמר: "איזה מלך יפה אני, איזה מלך מצוחצח, איזה מלך מגולח, אני אוהב אותי כל כך!".
לאחר מכן הוא עמד שעות מול הראי, מדד בדגדים ואמר :"החולצה הזו כבר יצאה מהאופנה, המכנסיים האלו הם פריט נורא, החגורה הזו בצע סגול- וסגול זה כבר נדוש מאתמול, מהר!" הוא קרא ליועצים,למשרתים לנתינים.
"אני רוצה בגד יפה, אני רוצה בגד הולם אני רוצה בגד מ-ה-מ-ם!" ומיד התחיל לשיר
"כי...........
אני אוהב בגדים, אני אוהב בגדים
יותר מאנשים, יותר מילדים
אני אוהב בגדים, אני אוהב בגדים
יותר מהדברים הכי יפים
ולא איכפת לי שבחוץ עומד אדם מאד רעב
אני אוהב בגדים, אני אוהב"
 
וכך בכל יום התמיד המלך לעמוד מול המראה ולמדוד עשרות בגדים. ועד שהיה מתרצה במעט מהבגד החדש כבר הגיע הערב שלמענו הקדיש עוד מספר שעות בכדי להתאים את הפיג'מה למצעים החדשים.
וגם שעצם את עיניו הוא חלם על בגדים. ולפעמים אף שר  מתוך שינה:
"אני אוהב בגדים, אני אוהב בגדים
יותר מאנשים, יותר מילדים
אני אוהב בגדים, אני אוהב בגדים
יותר מהדברים הכי יפים
ולא איכפת לי שבחוץ עומד אדם מאד רעב
אני אוהב בגדים, אני אוהב"
 
והנה יום אחד הגיעו לארמון שני חייטים...לא בדיוק חייטים אלא רמאים, שהחליטו על המלך להערים.
הם יתפרו לו בגד בלי כפתורים בלי חוטים ובלי בד מהודר הם למעשה....לא יתפרו לו שום דבר.
וכך המלך יתהדר לו בבגדו המקסים
כשלמעשה יתהלך לו עם גופיה ותחתונים
וכך שרו לעצמם החיטים:
 "כן הוא אוהב בגדים, הוא אוהב בגדים
יותר מאנשים, יותר מילדים
הוא אוהב בגדים, הוא אוהב בגדים
יותר מהדברים הכי יפים
ומלך כה טיפש, שאוהב רק להתלבש
אותו כך נבייש , אותו כך נבאש
כי הוא אוהב בגדים כן הוא אוהב!"
 
שני החיטים ניגשו אל המלך המוטרד. השתחוו , התקרבו אל המלך, התבוננו במבט ביקורתי על בגדיו ואמרו:
"אדוני המנלך ירום הודו. שמי בורצ'צ'ה וזה גורצ'צ'ה.
אנחנו מעצבי בגדים ידועים בכל העולם.
שמענו על מצוקתך וכפי שאנחנו רואים אכן יש כאן בעיה.
הבגדים שלך נ וראים. מה פתאום סגול, ואיזה צוורון המכנס מאד רחב הכל נראה ממש איום.
עליך לשנות לבוש עליך להתהדר ואם תשאל אותנו עשה זאת ומהר"
המלך הביט בשני האורחים והרגיש כל כך נבוך
"סוף , סוף יש כאן מישהו שמבין אותי" הוא בכה "הלא כל שאני רוצה הוא פשוט להתלבש כמו מלך ולא להראות כמו איכר מאיזה פלך"
חיכו החייטים ואמרו:"ולכן זה הגענו להציע לך את הבגד המושלם
הוא בגד יפה, נוצץ מדהים
זה בגד מצוין
אך דע לך מלכי שמרוב שמיוחד הוא
רק אדם חכם יראה את הבגד
ואדם טיפש לא"
"אבל אני חכם? נכון" שאל המלך
 "בוודאי" השיבו החיטים רק אדם חכם מבין כמוך בבגדים
"וכמה יעלה" שאל המלך בחשש
"עשרה שקי זהב" אמרו השניים
"עשרה שקים?!"חשב המלך "אפשר בכסף הזה לעזור לעניים, לבנות בתי ספר לשפץ בתי חולים. אך למי איכפת מהעם, אני אוהב בגדים וזה מה שחשוב. "בסדר עשרה שקים כבר בדרך. הכנתי חדר עבודה ובו מכונות וחוטי זהב . התחילו בעבודה, ובבקשה עוד עכשיו"
ןשני החיטים, הרמאים החלו למדוד. ורשמו רישומים ואחר כך ירדו מהר אל חדר העבודה. הם ישבו כך על כיסא . אך לא תפרו חוטים, ולא כפתורים, לא צווארון ולא בדים .הם למעשה תפרו כלום לא מאום כשהם שרים:
"כן הוא אוהב בגדים, הוא אוהב בגדים
יותר מאנשים, יותר מילדים
הוא אוהב בגדים, הוא אוהב בגדים
יותר מהדברים הכי יפים
ומלך כה טיפש, שאוהב רק להתלבש
אותו כך נבייש , אותו כך נבאש
כי הוא אוהב בגדים כן הוא אוהב!"
באותו זמן חיכה המלך חסר סבלנות "שר חצר" הוא קרא" גש מהר ובדוק מה עם הבגד המופלא.
אך זכור רק אדם חכם יכול לראות את הבגד, ואדם טיפש לא
אז רוץ, תגיד לי מה איתו"
ושר החצר המסכן פתח את הדלת וחשכו עניו . מולו ישבו שני חיטים שתפרו אוויר. הוא לא ראה בד, לא כפתור ולא כלום. הוא ראה רק אוויר ולא מאום.  "אבוי " הוא חשב "עכשיו המלך המלך אותי יגרש, שידע שאני טיפש. אומר למלך שהבגד יפה ומוכן והוא יחשיבני כשר המושלם". וכך אמר שר החצר למלך שהבגד יפה ומוצלח, מעולם לא ראה בגד יפה כל כך. והמך התלהב וסבלנותו כמעט פקעה על כן כרז בכל הממלכה. כי בעוד יומיים ושעה תתקיים בעיר תהלוכה ובו יציג המלך לנתינים את בגדי המלך החדשים.
המלך כבר לא ישן יומיים שלח את כל שריו לראות מה עם הבגד. והזהיר שרק אדם חכם יראה את הבגד ואדם טיפש לא יראה כלום. וכל שר כה פחד שמע המלך יחשיבהו לטיפש איום על כן טען בפני המלך שהבגד הוא חלום.
והנה הגיע השעה . שני החיטים הפשיטו את המלך והשאירו אותו רק עם תחתונים. בבקשה הם אמרו
זה הבגד ועשו עצמם מלבישים. המלך לא האמין. זה בגד שאינני מרגיש. יושב עלי כמו כפפה, פשוט נפלא.
"הקשיבו, הקשיבו" קרא הכרוז "המלך יוצא לרחוב עם בגדי המלך החדשים. על כל האנשים להריע למלך". הרחובות פונו מרוכלים ועגלות והמלך יצא לו ברוב הדר ומלכות. צועד בגאון, מרגיש ניצחון
ולא יודע שהוא הולך רק עם תחתון. האנשים לא האמינו הלו מלכם הולך רק עם תחתונים. אך לפי הצו עליהם לצהול , על כן ההמון קרא בקול "יחי המלך, כל הכבוד, איזה בגד!"
רק ילד קטן לא הבין על מה המהומה הוא התבונן במלך בתדהמה וכך קרא "המלך ערום, המלך ערום!"
קולו הקט של הילד הרעים את הרחוב והנה כולם מבינים שהם אכן רואים טוב וכולם אל המלך הביטו בבוז וצעקו "המלך ערום, המלך ערום" כולם צחקו והמלך התבונן אכן הוא נראה מלך מסכן. טיפש מטופש כיצד האמין, לאותם זוג רמאי חייטים שקרנים. הוא ברח לארמון והסתגר שם שנה או שנתיים. ולמד את הלקח החשוב בינתיים. כי אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו. ועל כן בעם הוא השקיע את כספו.ולא כל הנוצץ הוא זהב, המלך הבין המלך חשב והאמינו או לא בגדים הוא כבר לא כל כך אהב.
 
 
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865