ז'נארים של התנהגות מילולית בקרב בני הצ'אמולה[1]
Gary H. gossen מתוך Towards New Perspective in Folklore
 
מטרתו העיקרית של מאמר זה הוא למיין ולהציג את הז'אנרים השונים של ההתנהגויות המילוליות בקרב שבט הצ'אמולה(Chamula) ולתרום נתונים משמעותיים לעובדה שהולכת ומתבהרת: הזא'נרים האירופיים בדרך כלל אינן מתאימים לתיאור של מסורות היגוד לא מערביות. שנית, ברצוני לטעון כי בחינה של כל מרחב ההתנהגויות המילוליות של בני הצ'אמולה מאפשרת לנו להבין את ההקשרים ואת המשמעות של  ההיגוד בחיי הצ'אמולה, יותר מאשר בחינה של כל ז'אנר בנפרד.
 
גישה זו כוללת יישום של מתודות לאיסוף נתונים ולניתוח בגישה המכונה "emic" (נובעת מתוך התרבות הנחקרת), גישה המוכרת באנתרופולוגיה, באתנו-מתודולוגיה, בסמנטיקה אתנוגרפית, ובאתנוגרפיה של התקשורת. בחינה של חשיבות ז'אנרים במסורות ההיגוד הלא-מערביות הופיעו עד לאחרונה רק לעתים רחוקות, אף על פי שחוקרי הפולקלור והאנתרופולוגים בעשור בקודם הקדישו יותר ויותר תשומת לב לסיווג הילידי של הז'אנרים  ומבני התנהגות אחרים. שלישית, אף על פי שאני מסכים בדרך כלל שלמיון הילידי יש ערך תיאורי מהותי, אינני סבור שזו בפני עצמה מטרת הניתוח. ברצוני להמשיך משם ולטעון כי מסורות ההיגוד של בני הצ'אמולה כוללות הצהרה אתית, המאורגנת באופן דומה להיבטים אחרים של ביטוי וערכים בחיי הצ'אמולה. מבחינה זו, כל המבנה של מסורות ההיגוד של בני הצ'אמולה עשויה להיראות זהה למבנים של היבטים אחרים בחיי השבט, כגון חיי הדת והשקפת העולם.
 
כמו כן, ברצוני להראות כי גישה הוליסטית להתנהגויות של מילוליות של בני הצ'אמולה, הינה שימושית לתיאור ולניתוח של היבטים לשוניים של תהליך החיברות. זא'נרים רשמיים הקשורים לסביבה הפולחנית, מתבססים על היכרות עם זא'נרים אחרים, פחות רשמיים, הנלמדים בסביבה החילונית בגיל מוקדם. הדבר מוביל לביקורת על נטייתם של אנתרופולוגים וחוקרי פולקלור להעדיף "זא'נרים סיפוריים סטנדרטיים" (ובמיוחד מיתוסים, אגדות וסיפורי עם) על פני זא'נרים "מינוריים" ומשמעותיים פחות. גישה זו בעייתית מכיוון שלפחות במקרה של בני הצ'אמולה, הז'אנרים הסיפוריים הרשמיים פחות והז'אנרים שאינם סיפוריים כלל, הם בעלי חשיבות חיונית להעברת המידע ולארגון היחסים החברתיים, ומסייעים גם לזהות, להבין ולבצע את הז'אנרים הפורמליים יותר. למעשה, הנתונים מעידים כי ארגון העולם בא לידי ביטוי ברכילות, בחידות ובפתגמים, לא פחות מאשר במיתוסים. על אף קביעתו של קלוד לוי שטראוס כי למיתוסים יש "משמעות מיוחדת".
 
 
 
הקהילה
צ'אמולה היא רשות מקומית המונה כ-40,000 איש, אינדיאנים צאצאי המאיה, הדוברים "צוציל" (Tzotzil). העיר שוכנת בראש רמת צ'יאפאס שבדרום מקסיקו, בגובה ממוצע של 2300 מטר מעל פני הים. כל בני המקום עוסקים ברמה זו או אחרת בחקלאות המתקיימת בשטחי יער מבוראים. הגידולים הבסיסיים הם תירס, שעועית, דלעת וכרוב, בסדר חשיבות זה. כמעט כל המשפחות מחזיקות מספר כבשים, לייצור צמר לבגדיהם ובמידת מה גם למסחר בעיירות סמוכות. הם מחזיקים גם תרנגולות, תרנגולי הודו וכן מעט ארנבות. במקרים רבים, שבהם הם לא מצליחים להפיק די מזון משטח האדמה, הם עוסקים גם בייצור סחורות מיוחדות כגון פחם, כלי חרס, סנדלים ורהיטים, או שהם מחפשים עבודה בתור פועלי יום. עבודה בשכר הם מוצאים בסן קריסטובל, מרכז הסחר המחוזי, הדובר-ספרדית, או באזור בחוף, שם הם עובדים במטעי הקפה שבבעלות בני תערובת, או בשדות התירס ששוכרים האינדיאנים השכנים בני הזינאקנטקו, שגם הם דוברים צוציל. צוציל היא שפה השייכת למשפחת השפות הצלטלאניות (צוציל, צלטאל וטוג'ולאבאל) של שפות המאיה. ובמדינת צ'יאפאס דוברים בה כ-100,000 איש. צ'אמולה היא אחת מתשע רשויות אינדיאניות שבהן דוברים את השפה. בכל אחת מן הערים הללו יש ניב שונה, לבוש שונה ומערך מנהגים שונה.
בני השבט חיים בחמולות לפי משפחת האב, ביותר ממאה כפרים קטנים ופזורים, השייכים לאחד משלושת המחוזות של הרשות. שלושת המחוזות מתכנסים במרכז פולחני, שבו לא מתגוררת אוכלוסייה קבועה. יש בו בתים להשכרה, בהם מתגוררים זמנית המנהיגים הפוליטיים והדתיים של הקהילה, בתקופות כהונתם, בין שנה לשלוש שנים. כשמסתיימת כהונתם הם שבים לכפרם. השלטון ההיררכי, חלקו מסורתי מקומי (נציגות מחוזית ובה 62 נציגים), וחלקו כפוף לחוק המקסיקני (נציגות חוקתית, ובה 6 נציגים, אחד מהם שופט עליון). ההיררכיה הדתית מורכבת מ-61 נציגים המפקחים על הפעילות הדתית ועל פולחן הקדושים ומתאמים את טקסי הפולחן עם השלטון. השלטון המקומי הוא בידיהם של ראשי בתי האב ושל בעלי הרכוש.
הדת והקוסמולוגיה יוצרים מערכת מורכבת, מיזוג של התרבות הספרדית קתולית מן המאה ה-16, ושל תרבות המאיה הטרום-קולומביאנית, הסוגדת לכוחות הטבע, ובמיוחד לשמש (המזוהה כיום הם ישו), ללבנה (המזוהה עם מרים הבתולה), לרוחות המים ולאדוני האדמה.  קדושים אחרים, ובהם סן חואן הקדוש, השומר של צ'אמולה, הם קרובי משפחה של השמש. הלבנה היא אמו של השמש. בני צ'אמולה מאמינים גם ברוחות בעלי-חיים המלווים את האדם וחולקים כמה היבטים של גורלו הפיזי והרוחני.
אחת האמונות הבסיסיות בתפיסת היקום של בני הצ'אמולה היא שהם חיים במרכז היקום ("טבור העולם"). הם מאמינים שמיקומם במרכז אי האדמה המרובע, בשילוב עם קרבתם היחסית לשמש (הנקודה הגבוהה ביותר ברמת צ'יאפאס, הר צונטביץ, שגובהו 2895 מטר, נמצא בשטחם) מעניקים להם יחסים מיוחדים עם אלוהות השמש, שאין לשום קהילה אחת, אינדיאנית או מעורבת. כתוצאה מכך, הם מאמינים כי המחוז שלהם הוא המקום היחיד עלי אדמות שהוא בטוח ונכון. ככל שמתרחקים, אורבות יותר ויותר סכנות. בקצוות הארץ שוכנים שדים, בני אדם מוזרים וחיות פרא. אפשר לראות משם את המחזה הנורא של אלי השמש והלבנה, אשר צוללים בים ומגיחים ממנו  מדי יום, במסעם המעגלי סביב היקום השטוח דמוי האי. אל השמש לא רק חוצה את גבולות העולם, אלא גם קובע את יחידות הזמן (ימים ושנות שמש) לפי משך מסעו והזווית שלו. השמש, הוא זה שיצר את הסדר על פני האדמה. הוא עשה זאת בכמה שלבים, בתחילה יצר שלושה עולמות, שאותם הוא החריב לאחר שבני האדם עשו רע בעיניו. התנהגות כזאת אפשר עדיין למצוא, לפי בני הצ'אמולה, בקצות היקום. רק הבריאה הרביעית הצליחה, אם כי צריך עדיין לעמוד על המשמר מפני אנשים מרושעים והתנהגות רעה. השפה, ובמיוחד המסורות שבעל פה, הן כלי נשק חיוני להגנה על העולם, לשמירה על המשכיותו ועל תחזוקתו הטקסית.
למרות שממשלת מקסיקו בנתה בצ'אמולה יותר מ-40 בתי ספר יסודיים (לארבע שנות הלימוד הראשונות), במטרה ללמד ספרדית, הקהילה נותרה שמרנית מאוד מבחינה לשונית. תורמת לכך העובדה שבכל אזור הרשות מתגוררת רק משפחה אחת דוברת ספרדית.
לפי מפקד האוכלוסין מ-1960, שיעור הגברים הדוברים שתי שפות (ספרדית וצוציל) היה 5.52%, ושיעור הנשים עמד על 1.34%. מבחינה מעשית, רוב הגברים דוברים מספיק ספרדית ברמה בסיסית בכדי למכור ולקנות, ובכדי לעבוד עבור דוברי ספרדית. עם זאת, שיעור הצמיחה של האוכלוסייה בצ'אמולה (מעל 4% מדי שנה) משמר את האחוז הגבוה של הציבור הדובר צוציל בלבד, חרף מאמציה של ממשלת מקסיקו.
 
הטקסונומיה (מיון) של התנהגות מילולית
מסורות ההיגוד בקהילה מסורתית זו נותרו חיוניות ודינמיות. עבור רוב בני השבט זהו מקור מידע חיוני לגבי ההווה ומקור המידע היחיד שלהם לגבי העבר. מכשירי רדיו הם בגדר מותרות ורק העשירים מחזיקים בהם, ואפילו בעלי הרדיו מתקשים להבין את השידורים, מפני שכל שידורי הרדיו הם בספרדית. דהיינו, מסורת ההיגוד איננה שולית או דועכת, והיא הכרחית לתחזוקת הסדר החברתי כפי שבני הצ'אמולה מכירים אותו. כתוצאה מכך, רוב המנהיגים הפוליטיים והדתיים והשאמאנים משתמשים בנקל ברמות השונות של השפה, מהרמה היומיומית ועד לרמות מיוחדות.
 
המילה "ק'אופ" (k’op) מתייחסת למספר עצום של דברים. המשמעות שלה יכולה להיות מילה, שפה, ויכוח, מלחמה, נושא, בעיה, ריב, מקרה משפטי או ידע מילולי מסורתי. בני הצ'אמולה סבורים כי השימוש הנכון בשפה (דהיינו, בניב שלהם של שפת הצוציל) מבדיל אותם מיצורים אחרים, וכן מאבותיהם הרחוקים ומעמים אינדיאנים או דוברי ספרדית אחרים. לפי הסיפור, בעבר הרחוק איש לא ידע לדבר. זו הייתה אחת הסיבות לכך שהאל-השמש השמיד את העמים הניסיוניים של הבריאות הראשונה והשנייה. העמים המאוחרים יותר למדו לדבר ספרדית ואז כולם הבינו זה את זה.  לאחר מכן התפצלו העמים והערים כי הם התחילו לריב ביניהם. אל השמש שינה את השפות כך שאנשים יוכלו לחיות יחד בשלום בקבוצות קטנות. מזלם של בני הצ'אמולה שפר עליהם במיוחד כי הם קיבלו את השפה הטובה ביותר (הם מכנים את שפתם "באצ'י ק'ופ" – השפה האמיתית). השפה הפכה, אם כן, לסימן המבחין בין קבוצות חברתיות. בשל החשיבות שבני הצ'אמולה מייחסים להתנהגות מילולית נכונה, כמאפיין המגדיר את זהותם,  הגעתי למסקנה כי מכלול ההתנהגויות הכלולות המילה "ק'אופ" ראוי לבחינה מפורטת במחקר זה.
 
בשני התרשימים הבאים, 1 ו-2 (עמ' 149, 150) מתואר ארגון המשמעויות של המילה, כפי שלמדתי בכמה הזדמנויות שונות משישה בני השבט, בגילאי 18-65, במשך תקופה של שנה. השתמשתי בשאלון פורמלי ובדיון בלתי פורמלי כדי לגלות את הקטגוריות. שתי השיטות השלימו זו את זו. השאלון הפורמלי סייע לי  להגדיר ז'אנרים ולמיינם, ולאחר מכן השתמשתי במיון זה כדי לזהות טקסטים לאחר שהקלטתי או תעתקתי אותם. למשל "כמה סוגים של _______ יש?" ולאחר מכן "האם זה ______?" מערך המיון  שבניתי, בנוסף להיותו שימושי בהגדרת כותרות לזא'נרים הילידיים ובארגון האוסף שלי, העניק לי גם ביטחון ויעילות בזכות אוצר המלים שאפשר לי לעבוד עם מידע, שעבור הנחקרים שלי היה מובן מאליו. המיון היה חשוב בפני עצמו, אך לא פחות חשובים היו הרמזים שאפשר היה לדלות ממנו לגבי מידע תומך נוסף ושימושי שאוכל להפיק מן הטקסטים.
 
ספציפית, מכיוון שנושא הזמן הוא המאפיין העיקרי המבחין בין שתי קטגוריות-העל של "המלים הטהורות" ("מלים עכשוויות" ו"מלים עתיקות", ראה תרשים 1 ו-2), הבנתי בשלב מוקדם של העבודה שמאפיין הזמן של כל ז'אנר עשוי להיות המפתח להבנת כל מסורת ההיגוד, ביחס להיבטים אחרים של החיים והמחשבה של בני הצ'אמולה. משום שידעתי מראיונות קודמים כי גרמי השמיים הם שקובעים את הזמן (מסעו האנכי הראשון של השמש סביב הארץ הוביל להבחנה בין היום והלילה, ולהגדרת העונות והשנים) ושהעבר קיים עדיין בשולי היקום, החלטתי להפיק נתונים הקשורים לזמן ולמרחב לגבי כל הטקסטים, בנוסף לנתוני המידע וההקשר. מערכת היחסים בין הגורמים השמימיים למסורת ההיגוד מתוארת היתר פירוט בתרשים 3 (עמ' 165). בשלב זה נסתפק בדיאגרמה המופשטת (תרשים 1) ובמיון המפורט יותר של תרשים 2.
 
התרשימים מסבירים את עצמם. תוכלו להבחין כי לא ניסיתי לתאר את מערך המשמעויות כטבלה בעלת צורה אחידה או קריטריונים סימטריים ותכונות ברורות. תיאור כזה יעוות את האופן שבו בני הצ'אמולה מבינים מערך זה. לדוגמה, זמן הוא מאפיין רלוונטי לזיהוי הרמה השלישית בקטגוריה "מלים חדשות" ו"מלים עכשוויות". בקטגוריות אחרות של רמה זו ההגדרה תלויה במיקום המופע ("דיבור בית משפט"). במקרים אחרים, המאפיין החשוב הוא דווקא הדובר ("משחקי ילדים"). על כן, אף על פי שהשתמשתי במונח "רמה", אני לא מייחס לו מבנה עומק. השימוש ברמות הוא רק לצורך התיאור. למרות שתיעדתי בשטח לעתים קרובות טקסטים ברמה 5, לא כללתי אותם בתרשים המקוצר, כי התגובות לרמה זו היו שונות מאוד מנחקר לנחקר. כללתי אלמנטים מתוך רמה 5 בכמה מתיאורי הז'אנרים להלן, אבל רק כאשר רוב הנחקרים זיהו אותם. ההסברים של בני הצ'אמולה לגבי קטגוריות-העל נותנות מידע שימושי בהרבה מכל טבלה שאפשר לכפות על הנתונים. ראו תרשים 2.
 
"השפה הרגילה" (לוֹ-איל ק'אוֹפ) מוגבלת אך ורק על ידי התכתיבים של המצבים החברתיים ועל ידי התחביר ומובנות הדיבור. אין בה חשיבות לסגנון, לצורה או לתוכן. זו שפת הדיבור היומיומית. ככל שעוברים משמאל לימין בתרשימים 1 ו-2, מתגלות יותר ויותר מגבלות לגבי מה אומרים (תוכן) ולגבי איך אומרים (צורה). הקטגוריה האמצעית ("שפת האנשים שלבם חם") כוללת מספר התנהגויות מילוליות, שאינן "שפה רגילה" מחד, ואינן "מלים טהורות" מאידך. הם מוגבלות מבחינת הצורה (איך מדברים), אך אינן צפויות מבחינת התוכן. הסבר נפוץ של בני הצ'אמולה לדיבור רגשי כזה מדגיש את האיכויות הייחודיות של המופע: "הוא בא מהלב". הכינוי "שפת האנשים שלבם חם", מרמז על דיבור גבוה, רגשי, אבל לא דתי ממש. המצב המרוגש מייצר בקטגוריה האמצעית סגנון שאופייני לקטגוריה "מלים טהורות". עם זאת, מכיוון שתוכן הדיבור תלוי בדובר, הסגנון הזה אינו ככלול בקטגוריה הגבוהה יותר.  לקטגוריה זו, המופיעה בחלק הימני של תרשימים 1 ו-2,  מגיעים רק כשיש שילוב של תוכן וצורה מוכתבים מראש. כפי שאמרו לי בני הצ'אמולה: "מלים טהורות לא יודעות להשתנות". במובן זה, אם כן, דימוי החום, המרמז על מעבר לדיבור מסוגנן יותר, מוביל מהקטגוריה האמצעית אל התחום של ה"מלים הטהורות", הכולל את הז'אנרים ה"אמיתיים" של מסורת ההיגוד של השבט. ההשלכות הן ברורות אך חשובות: מסורת ההיגוד של בני הצ'אמולה ("מלים טהורות"),  היא חלק מרצף של סגנונות ושל התנהגויות מילוליות, המופיעים בהקשרים פחות מובנים. דווקא בהתנהגויות המילוליות שהן צורות הביניים, יש מידע חשוב להבנת ה"מלים הטהורות". יתר על כן, ילדים בשבט מתחילים ללמוד כמה מצורות הביניים (במיוחד משחקים ושירים באילתור, ודיבור ריגשי) הרבה לפני שהם מתחילים להתנסות ב"מלים טהורות". על כן, חיוני לקחת בחשבון את כל ההתנהגות המילולית ולא רק את הז'אנרים בעלי הצורה והתוכן הקבועים. בהמשך נדון בפירוט בנקודה זו.
 
בתוך הקטגוריה "מלים טהורות", הגורם העיקרי המבחין בין התחום החילוני ("מלים עכשוויות", הקשורות לבריאה הרביעית, הנוכחית) לבין אלו בעלי התחום הטקסי  והאטיולוגי ("מלים עתיקות", הקשורות לבריאות הראשונה, השנייה והשלישית) הוא הזמן. למתבונן מבחוץ בולטות לעין מיד מספר סתירות.  לדוגמה,  יש סיכוי לא רע שכמה מאפיינים סגנוניים של "מלים עתיקות", יופיעו גם בהיבט המילולי של "שירי ילדים מאולתרים",  אשר נחשבים ביטוי אינדיבידואלי ומאולתר על המקום. (חזרה על מבנה תחבירי קבוע ארבע עד שש פעמים, עם הורדה של מילה אחת בכל פעם, היא מאפיין נפוץ ב"שירי הילדים מאולתרים" כמו גם ב"נרטיב העתיק האמיתי")  הדבר לא פוגם בעקביות המיון, אלא ממחיש עובדה אחת פשוטה, שלעתים קרובות מדי מתעלמים ממנה: ילדים לא יוכלו לזהות, להבין או ללמוד את הז'אנרים הפורמליים של ה"מלים העתיקות", אלמלא התנסו בתכנים, בסגנון, בקצבים ובתחביר במשחקיהם החופשיים.
 
נוכל ללמוד רבות מדוגמה נוספת, הנראית לכאורה כחוסר עקביות במבנה. עבור המתבונן האמריקני או האירופי, רכילות איננה כלולה במסורת ההיגוד, כי אי אפשר בן לילה להכתיר אותה בתואר "מסורת". אך מסורת היא דבר יחסי. עבור בני הצ'אמולה, רכילות שייכת בדרך כלל ל"דיבור הטהור". רכילות איננה אינדיבידואלית או מקורית, כמו התנהגויות מילוליות אחרות מרמת הביניים. הרכילות שייכת ל"נרטיב העכשווי האמיתי" משום שהיא קביעת עובדה, פיסת מידע שמספר אנשים יודעים אותה, ושיש להעבירה לידיעת הכלל. לכל האנשים צריכה להיות גישה שווה למידע זה. למשל, שיחה בין נשים ליד בור המים, אודות דרשה שנשא השופט העליון בפסטיבל לפני שנים, היא "נרטיב עכשווי אמיתי", אך הדרשה עצמה איננה כזאת. הדרשה, "נאומים פוליטיים", שייכת לקטגוריית הביניים "דיבור של אנשים שלבם חם", כי אף אחד לא ידע מה הוא עומד לומר, רק איך הוא יאמר זאת. דוגמה נוספת תסייע להבהיר את אופן המיון. דיבור רגשי ("דיבור לאנשים רעים") עושה שימוש במקצב, בחזרה, בתחביר ובדימויים שאפשר למצוא גם ב"מלים טהורות". ובכל זאת הוא לא כלול בקטגוריה זו, אלא אם כן התרחש רצח או אירוע יוצא דופן אחר בעקבות השימוש ב"דיבור לאנשים רעים". במקרה כזה, הרצח והשימוש בשפה, יהיו ראויים לסיפור מחדש תחת הכותרת "נרטיב עכשווי אמיתי".
 
תיאור קצר של הז'אנרים
זה הזמן לתאר בקצרה כל ז'אנר. לאחר מכן אדון בהם שוב כיחידה, כי השלם מעיד על חברת הצ'אמולה הרבה יותר מאשר כל פרט או אפילו סכום הפרטים. השלם הינו מערך מידע מרשים, המחובר באופן לוגי לתפיסת היקום של בני השבט. עם זאת, יש להבהיר את תפקידו של כל חלק. סעיפים א, ב, ו-ג להלן מתייחסים לרמה השנייה שבתרשים 2.
 
א.      "דיבור רגיל"
הדיבור הרגיל, כפי שצוין קודם, הוא דיבור יומיומי רגיל. אין לו צורה מיוחדת, פרט להבחנה בין הניב ה"נכון" של בני הצ'אמולה לעומת הניבים ה"שגויים" של הקבוצות ה שכנות. אין לו מגבלות תוכן או צורה, אך עליו להיות מובן ונכון מבחינה לשונית.
 
ב.      "דיבור של אנשים שלבם חם"
באופן כללי ניתן לומר כי צורות הביניים של הדיבור הרגשי מתאפיינות באמצעים סגנוניים ידועים מראש, אך תוכנן אינו ידוע, והן אינדיבידואליות.
1.       "משחקי אילתור של ילדים". משחקים אלה, שכוללים מרכיבים מילוליים ולא-מילוליים, הם בד"כ חיקויים לא-מושלמים של התנהגויות המבוגרים. הם שונים מ"משחקים", השייכים ל"מלים עכשוויות" (בהמשך), אשר בהם יש חוקים מחייבים. דוגמה מובהקת לכך היא כאשר בנים מחקים את ההתנהגות הטקסית, ואת פעולות היומיום של אביהם בשדה התירס. בנות בגילאים 2-4 מחקות את פעולות האריגה והכנת הטורטיות של אמהותיהן. ההורים אינם מבקרים את הפעולות הלא-מושלמות הללו, אך גם לא מכירים בהם כ"משחק". ביחס למשחקים אלה ההורים נוטים לומר ש"הם באים מהלב של כל אחד". המרכיב המילולי המאפיין את המשחקים הללו קשור ללימוד השפה. זוהי חזרה על משפטים, לפעמים שלוש או ארבע פעמים. לדוגמה, כאשר ילד מעמיד פנים שהוא רועה עדר דמיוני של כבשים, הוא עשוי לקרוא "החוצה! החוצה! החוצה! ("לוקאן! לוקאן! לוקאן!") חזרה כזו קשורה לא רק לצורות אחרות של "דיבור של אנשים שלבם חם", אלא גם לז'אנרים של "מלים טהורות", כפי שנראה בהמשך.
2.       "שירי אילתור של ילדים". בדומה למשחקים, גם שירים אלה הם חיקוי בלתי-מושלם של "שיר", ז'אנר השייך ל"מלים טהורות". שירים אלה מספרים בדרך כלל מה הילד עושה במשחק או בעבודתו. אחת הסיבות לכך שההורים אינם מחשיבים שירים אלה כ"שירים" של ממש, הוא ש"שיר" אמור לשמש רק במסגרת הפולחן. עם זאת, המבוגרים עצמם משתמשים במוזיקה הדתית בהקשרים חילוניים רבים. ההבדל החשוב הוא שמבוגרים יודעים אילו מלים מתאימות לאילו צלילים, והילדים לא. יתר על כן, רוב הילדים לא יודעים לנגן בכלים וללוות את השיר. ולכן, אף על פי שהילדים משתמשים במנגינות הנכונות (צורה) ובמלים מאולתרות (תוכן), המבוגרים לא מקבלים זאת כ"שיר" לגיטימי. מרכיב לשוני מחושב בשירי הילדים הוא ההתנסות בצמדי דימויים, שהם אבן הבניין הסגנונית החשובה ביותר של הז'אנרים הפורמליים של "מלים עתיקות". למשל, השורה הבאה לקוחה מתוך שיר ילדים, ובו הילד מנחש איזו רוח של חיה יש לו. ילד כבן ארבע שר את השיר תוך שהוא מכה חתול במקל:
פינטו קון און בי (אתה חיה עם כתמים)
פינטו בולום און בי (אתה יגואר עם כתמים)
 
המנגינה הייתה "נכונה", וגם המלים עשויות היו להופיע ב"שיר" רשמי, בשם "בולום קון" (היגואר), אבל גישתו של הילד לא הייתה נכונה. הוא הסתכל על חתול ודמיין שלו, לילד פשוט, עשויה להיות רוח של יגואר, שהרי ידוע שהיגואר מלווה רק את המבוגרים העשירים ובעלי העוצמה. כמו כן, השיר לא הושר בהקשר טקסי כלשהו. כך שהשיר היה בלתי-מושלם מכמה בחינות. עם זאת, המבנה הכפול מזכיר מאות מבנים דומים המופיעים בז'אנרים הפורמליים: אותו תחביר של שתי שורות, עם מילה אחת נרדפת המתחלפת בשורה השנייה.
3.       "דיבור משפטי". דיבור זה מתייחס ללשון בה מדברים שופטים, נאשמים, תובעים ועדים בבית המשפט. משפטים נערכים בכל יום מימות השנה, פרט לימי חג. יכולת מילולית היא כלי הכרחי להצלחה בבית הדין. מבנה הטיעון הוא כמעט תמיד קבוע, אך מובן שכל מקרה הוא שונה ולכן התוכן משתנה. המאפיינים הסגנוניים של "דיבור משפטי" הם זוגות דימויים (שראינו גם לעיל), והקבלות. הדוגמה הבאה לקוחה ממשפט שבו נתפסה אישה על חם על גניבת כבשה. שימו לב להכברה ולתחביר החזרתי, בו כל משפט מתחלפת מילה אחת, ולאופן שבו הוא מעצים את המסר. אין ספק שלבו של השופט היה חם.
 
כבר גנבת פעמים רבות!
את גונבת כבשים, את גונבת תרנגולות!
                                    את גונבת תפוחי אדמה, את גונבת דלעת!
                                    את גונבת בגדים, את גונבת כרוב!
                                    את גונבת הודו, את גונבת הכול!
                                    הדבר היחיד שאת לא גונבת מאנשים, זה את האשכים שלהם,
                                    ואותם את רק אוכלת!
                       
החזרה וההכברה הופכות את השורה האחרונה למביכה יותר עבור הנאשמת, כי היא
יש בה האשמה במגע אוראלי, דבר שנחשב לחייתי. זו מטפורה לנטייתה לגנוב הכול, כפי שנאמר במבנה חוזר תשע פעמים, כי גם הגניבה נתפסת כדבר חייתי. אף על פי שהתוכן הוא ייחודי, הצורות של חזרה, תקבולת והכברה, מופיעות שוב ושוב בתרבות ההיגוד.
4.       "דיבור פוליטי". קטגוריה זו כוללת את כל ההודעות לציבור מטעם מוסדות השלטון והדת, פרט לטקסים הדתיים עצמם. כמו בקטגוריה הקודמת, גם כאן יש מרכיבים סגנוניים ידועים מראש, אך הביצוע עצמו אמור להיות שונה, ולכן זה לא נחשב "דיבור טהור". מכיוון שדנו קודם במאפיינים הסגנוניים – הקבלות, זוגות דימויים, הכברה וחזרה – לא ניתן כאן דוגמאות נוספות.
5.       "דיבור של אנשים רעים". הכותרת של בני הצ'אמולה לקטגוריה זו היא מטעה, משום שהיא כוללת כל דיבור במצב בו האדם נרגש, זועם או שיכור. החום הוא דבר רצוי בדרך כלל, כי הוא מייצג סמלים מקודשים, כולל את אל השמש עצמו. בני הצ'אמולה מגנים את החום כשהוא יוצא משליטה. היחס הדו-ערכי לדימוי של החום בא לידי בגישות השונות הכלולות ב"דיבור של אנשים שלבם חם". "דיבור משפטי" הוא רצוי, כי הוא מגן על שלום הקהילה. אך "דיבור של אנשים רעים", עלול להוביל בקלות לקרב מצ'טות ולהרג.  "דיבור של אנשים רעים" אם כן, מתייחס לדיבורם של אנשים שלבם התחמם כל כך, שהם איבדו שליטה. המאפיינים הלשוניים של הדיבור הפרוע הם: חזרות מטפוריות רבות, שעשויות להופיע בזוגות אבל גם בצורת הצהרות ארוכות יותר של משפטים שלמים, הקבלות עם החלפה של מילה או שתיים, וחזרות מילוליות פשוטות. כמו צורות אחרות מרמת הביניים, בכל פעם הדבר נראה אחרת ואי אפשר לחזור עליו.
 
ג.        "מלים טהורות"
קטגוריה זו כוללת את כל הז'אנרים שיש בהם תכתיבים הן של צורה, הן של תוכן, והן של סיטואציה חברתית. כאן נמצאים הז'אנרים היציבים של מסורת ההיגוד של בני הצ'אמולה, הכלים שבהם התרבות מגינה על עצמה. חלק מעוצמתם של הז'אנרים הללו נובע מכך שתפיסת הזמן המחזורית של הצ'אמולה, העומדת בבסיס תפיסת היקום שלהם, היא זו שמאחדת את כל הז'אנרים של הקטגוריה הזו, והיא גם זו שמפצלת אותה לשניים, ל"מלים עכשוויות" ול"מלים עתיקות". "מלים עכשוויות" הן מלים שנלמדו בהווה, בבריאה הרביעית. "מלים עתיקות" נלמדו בבריאות הראשונה, השנייה והשלישית, או מתייחסות אליהן. בכלליות אפשר לומר ש"מלים עכשוויות" מסתמכת על הסדר החברתי הנוכחי, ואותן משמרים ומעבירים הלאה באמצעים בלתי פורמליים. "מלים עתיקות" קשורות לתחזוקת הסדר החברתי, ומספקות תקדימים מיתולוגיים ונוסחאות לפעולה הטקסית. כדי להבין את מימד הזמן של הז'אנרים הללו, יש לזכור שבני הצ'אמולה לא מתגעגעים לשום "תור זהב".
הבריאות הראשונה, השנייה והשלישית היו תקופות של קושי ובלבול עבור תושבי הארץ. מכיוון שהם היו בלתי-מושלמים הם הושמדו בידי האל השמש. רק בבריאה האחרונה, הרביעית, בא אל השמש (ישו) על סיפוקו. וגם כעת, רק בני הצ'אמולה מבינים מהי ההתנהגות המניחה את דעתו. עמים אחרים עדיין מחזיקים בהתנהגויות הברבריות של שלושת הבריאות הראשונות. בני הצ'אמולה סבורים שהשמדת הבריאות הקודמות לא הושלמה בקצוות הארץ, ושאנשים שם מתנהגים עדיין בהתנהגויות הבלתי סוציאליות שבני הצ'אמולה נפטרו מהן מזמן. יש בכך דמיון מסוים לתפיסה האירופית של סוף המאה ה-19 לגבי האבולוציה החברתית האנושית: העמים המרוחקים ביותר מאירופה והשונים היותר נחשבו פראים, העמים שהיו באמצע מבחינת מנהגים חברתיים נחשבו ברברים, ובמרכז היקום, נהנים מציביליזציה אמיתית, ישבו האירופים ובני דמותם. האחרים אולי ישלימו יום אחד את הפער. זו בדיוק תפיסת היקום של בני הצ'אמולה, אך הם יהירים פחות מכפי שהיו האירופיים. הם מאמינים שהמצב האנושי, כפי שמשתקף אצלם, הוא רצוי אבל גם שביר מאוד. יש לשמר אותו בכל דרך. "מלים טהורות" הן כלי חשוב מאין כמוהו במאמץ זה.
 
1.       "מלים עכשוויות: הנרטיב העכשווי האמיתי". נרטיב זה כולל את הסיפור ה"אמיתי" על אירועי הבריאה הרביעית, שיש לחזור עליהם כיחידה אחת, ושחשוב שתהיה לכולם גישה שווה אליהם. העומק ההיסטורי של הבריאה הרביעית איננו אחיד. יש שטוענים שמדובר על התקופה של סבותיהם. עבור אחרים התקופה מתארכת לזמנים רחוקים ומעורפלים, שבהם כבר היו אנשים טובים (כלומר צ'אמולה) על פני הארץ. באופן כללי, מדובר על תקופה שאיננה שונה מאוד מההווה מבחינת מפת העמים, המנהגים והלשונות. כמעט בכל המקרים הנרטיב מספר על סכנות לסדר החברתי: רעב, מגיפות, אסונות טבע, דלדול משאבי טבע, מלחמות, מאבקים פוליטיים, פלישות זרות, בני צ'אמולה בלתי מוסריים, זרים (לאדינוס –דוברי ספרדית)  מרושעים, תעלולים ועונשים שביצעו רוחות ושדים, רכילות על נושאי תפקידים מושחתים, רצח, גניבה, שחיתות מוסרית, שינויים בבריתות בין שושלות יוחסין. כמעט תמיד יש מוסר השכל: תראו מה קורה כשמתנהגים לא יפה. כמעט אין למצוא אירועים חיוביים בנרטיב זה. דוגמה אחת לכך היא ציון של שושלת יוחסין (בדרך כלל לא יותר מארבעה דורות אחורה), ובה מהללים את אחד האבות כך שחי את חייו בזקיפות קומה, והותיר לצאצאיו שטחי אדמה רבים. הסיפורים אינם שייכים לאיש, ואין מגבלה לגבי המקום והזמן שבו הם מסופרים. הם משמשים כהוכחה למשהו, ומסופרים בכל פעם שהמצב מתאים, או כתשובה לשאלה או לחקירה. סיפורים שקשורים לבצורת, למשל, יסופרו בכל פעם שיהיה איום של בצורת. אין לבני הצ'אמולה מפגשים מיוחדים לסיפור הסיפורים. אפילו רכילות, הכוללת סיפורים של "נרטיב עכשווי אמיתי", מסופרת (לפחות לכאורה) על מנת ליידע את האחרים על סכנות או שינויים המאיימים על הסדר החברתי. לא רבים מספרים על מזלם הטוב, כי זה עלול להזמין האשמה  במעשי כשפים. לסיכום, "נרטיב עכשווי אמיתי" הוא מעין קטלוג של דילמות אנושיות.
המאפיינים הסגנוניים של ה"נרטיב העכשווי האמיתי" ממשיכים את אלו שראינו ב"דיבור של אנשים שלבם חם". אך השילוב של המאפיין הסגנוני עם תוכן קבוע שנחשב נכון, מסווג את הסיפורים האלה כז'אנר של "מלים אמיתיות". כל מבצע יכול להוסיף דגשים שונים בסיפור, אבל עליהם לדבוק בעובדות. המבצע יכול להחליט באיזו מידה הוא דוחס את זוגות הדימויים, ולפיכך להביע עד כמה הנושא נראה לו חשוב.  ככל שמשתמשים יותר בכלים של חזרה, הכברה ותקבולת, וככל שהמשפטים החוזרים ארוכים יותר, הדבר מדגיש את חשיבותו של הרעיון. בדוגמה הבאה מוצג מבנה טיפוסי עם זוג דימויים ותקבולת. הקטע לקוח מטקסט בשם "תקופת הקדחת", המספר על מגפת שפעת ב-1918, לאחר המהפכה המקסיקנית.
 
                 ובכן
                 כשהגיעה הקדחת/החום לפני שנים         
                 זה היה בגלל חטאי ה"קאראניסיטס"
                 זה בא מהארץ החמה
                 אבינו השמש הוריד אותה עליהם           
                 הקדושים הורידו אותה עליהם    תקבולת
                 אבל אז קרה משהו אחר...
 
2.       "מלים עכשוויות: שפה קלילה". מה שה"נרטיב העכשווי האמיתי" מנסה להשיג באמצעות תיאור בפרוזה על ההפרעות לסדר החברתי, משיגה הקטגוריה הזאת באמצעות הצחוק. בתוכה כלולים חמישה ז'אנרים אחרים, שכולם מתייחסים או מביעים התנהגות מעורפלת או לא מקובלת, ומטרתם להצחיק את הצופים והמשתתפים. הצחוק מספק הקלה לעומת ההתנהגות החריגה ומאשר את הסדר הקיים. באמצעות טכניקה זו אפשר לבסס את השליטה החברתית במצבים פורמליים ובלתי פורמליים, שבהם אי אפשר ליישם אמצעים אחרים. כל הז'אנרים בקטגוריה זו הם קבועים מאוד מבחינה סגנונית ויש דגש במיוחד על ריבוי משמעויות. הצורה, התוכן, הסיטואציה החברתית וטווח המשמעויות האפשרויות הם פחות או יותר קבועים, ועל כן הם כלולים ב"מלים טהורות". להלן תיאור קצר של הז'אנרים.
2.1 "שקרים". "שקרים" הם למעשה בדיחות בפרוזה, המספרות על אירועים שברור שלא קרו באמת. כמעט תמיד יש נושא על פני השטח, שגורם ל"שקר" להישמע כמו "נרטיב עכשווי אמיתי", אבל מתחת יש תמיד נושא נוסף, בדרך כלל בעל אופי מיני. צורה זו מאפיינת הומור של נערים, ויש צורך ביכולת לשונית מרשימה כדי לספר אותה וכדי להבין אותה. המשמעות הנסתרת מתייחסת להתנהגות חריגה כלשהי כגון הזדווגות עם חיות, ניאוף או הפקרות מינית. הצחוק שמתעורר מדגיש על דרך הניגוד מהי ומה צריכה להיות הנורמה.
מבחינה סגנונית ה"שקר" דומה ל"נרטיב העכשווי האמיתי", אבך ההבדל הוא במגוון האירועים המתוארים, וברובד המשמעות.
     2.2 "דיבור קליל אמיתיתת ז'אנר זה הוא הנפוץ ביותר, והוא כולל מאות מערכות של מלים וביטויים שיש ביניהם הבדלים מזעריים מבחינת המצלול. שני משתתפים זורקים את המלים זה לזה, כמעין דו קרב מילולי. מי שלא מצליח לענות לאתגר, מפסיד. כמו בקטגוריה הקודמת, גם כאן יש משמעות גלויה ומשמעות נסתרת, והיא אופיינית להומור של נערים ושל גברים, עם הקנטות לגבי מיניות ופנטזיות מיניות בתוך חברה שמרנית למדי. היא מלווה גם התנהגות הומוסקסואלית פתוחה, המותרת בקרב נערים וגברים צעירים. גם כאן דרושה שליטה גבוהה בדקויות השפה, גם למבצעים וגם למאזינים. זוהי זירת אימונים טובה עבור פוליטיקאים ואנשי דת. נערים צעירים שואפים להצטיין, כי שליטה טובה בשפה היא תכונה נחשבת ומוערכת.
שימו לב בדוגמה הבאה כי השינוי הוא רק במילה אחת (במקור), אבל יש בו שורת מחץ. קטע זה הוא אחד מתוך סדרה שיכולים להיות בה עד 40 חילופי משפטים.
                
                 משתתף 1: תן לי את אחותך הגדולה.
                 משתתף 2: תן אותו לאחותך הגדולה.
 
בשורה הראשונה מבקש משתתף 1 ממשתתף 2 את שירותי המין של אחותו הגדולה. המשמעות מורכבת בשל המבנה העדין של יחסי גיסות בשבט הצ'אמולה. יחסי הגיסות הם מורכבים, מכיוון שמשפחת החתן תמיד נותנת למשפחת הכלה מוהר, והיא עוברת לכפר של בעלה. הדבר עלול לגרום לתחושת קשות בין שתי המשפחות. משום כך, הבקשה שייתן לו את אחותו בחינם היא מופרכת ואף מסוכנת, ולכן – מצחיקה. אך משתתף 2 לא נשאר חייב. הוא מציע שהוא יקיים יחסים עם אחותו שלו (של משתתף 1), וגילוי עריות הוא חטא גדול יותר מסתם מין לפני הנישואין. הצחוק שמעוררים חילופי הדברים הללו מדגיש ומאשר את הסדר הקיים בשבט הצ'אמולה.
2.3 "מלים מעורפלות". לקטגוריה הזו אפשר לקרוא "פתגמים", אך טבעה שונה והתפקיד שלה מורכב יותר מזה של פתגמים בחברה המערבית. מדובר במשפטים המגדירים נורמות, אך תמיד בדרך עקיפה ולא בדרך ישירה ומפורשת. למעשה, לעתים קרובות הם מבטאים את ההיפך מהנורמה. הסיבה לכך היא שהסיטואציה החברתית דורשת עירפול מסוים. יש מחיצות חברתיות רבות (על בסיס מין, קשרי נישואין, גיל, מעמד) אשר הופכות את הביטוי הישיר בין אנשים לקשה ולעתים לבלתי אפשרי, במעמדים ציבוריים ופרטיים גם יחד. אך כשמתבצעת התנהגות חריגה כלשהי, אפילו במקום ציבורי, אפילו ילד נחות יכול להעיר למבוגר שפגע בו באמצעות "מלים מעורפלות". המלים הללו מרמזות על החריגה באמצעות מטפורה ומנסות לתקנה בעקיפין. מכיוון שהנמשל ברור לדובר, לשומע ולצופים, הן מצחיקות מאוד. המבנה הלשוני וטווח המצבים האפשריים הם פחות או יותר קבועים. להלן דוגמה:
 
                 עומד לרדת גשם
                 אבל עוד מעט יתייבש.
 
האמירה כוונה (בהזדמנות שבה הייתי נוכח לכך) לאישה זקנה, שהעמידה פנים שהיא כורעת בתום לב מתחת לחציאתה הארוכה, אך למעשה עשתה את צרכיה בלב אזור מקודש במרכז הפולחני. צעיר אחד העמיד אותה במקום באמצעות ה"מלים המעורפלות" הללו. הגשם הוא כמובן השתן שהיא המטירה במקום ציבורי, והייבוש הוא למעשה הצעה – שתלך למקום אחר. אילו היה מעיר לה ישירות, הוא עלול היה להיתבע, לשלם קנס ואפילו ללכת לכלא. אבל כך, האישה הובכה מאוד, הקהל צחק,  והלקח נלמד.
2.4 "חידות" החידות של בני הצ'אמולה הם כמו בדיחות, ותמיד יש בהן משמעות כפולה, בדרך כלל בנושא מיני או נושא אחר שנוי במחלוקת, המהווה מוקד של מתיחות בחברה. החידות מחולקות לשניים: חידות בעלות מבנה קבוע וחידות בפרוזה. בשני המקרים הצורה והתוכן פחות או יותר קבועים, אך התשובה לחידה עשויה להיות אחת מתוך טווח של אפשרויות. כמו בדוגמה להלן:
                 הסנדקית שלי עם הפנים למעלה
                 הסנדק שלי עם הפנים למטה
                 מה זה?
     תשובה: רעפים.
 
רעפי הגג מונחים על קורות הגג, כשהצד המעוגל כלפי מעלה בשורה אחת, ובשורה הבאה כפי מטה, כך שהם ננעלים זה על גבי זה. מכאן נגזרת המשמעות המינית. ההתייחסות ליחסי המין של קרובי משפחה נחשבת בדרך כלל בלתי ראויה, כי היחסים איתם מבוססים על כבוד נוקשה. החידה מדגישה את החשיבות של יחסי הכבוד הטקסיים הללו, שהם מקור לסיוע כלכלי, לכוח עבודה ולתמיכה. כל זה מובע בדימוי של הרעפים, חומר יקר לקירוי (יחסית לקש), אך מציע הגנה טובה יותר מהגשם ומחזיק לאורך שנים. הרעפים הם דימוי ליחסי הסנדקות, שצריך להשקיע בהם, אך הם מעניקים לך ביטחון, ולכן יש להתייחס אליהם בכבוד. ההומור של החידה מדגיש זאת. חידות המסופרות בפרוזה עוסקות בתכנים דומים, אבל השאלה מנוסחת במשפט ארוך יותר, עם מעורבות גבוהה יותר של המספר.
     2.5 "מלים קבורות". תת ז'אנר זה דומה לחידות בפרוזה, אבל משתמשים בו בדרך כלל כדי לתאר ולשלוט במקרים ספציפיים של חריגות מהנורמה. הוא עושה שימוש במבנה תקבולת שראינו לעיל, אך מלות המפתח עוסקות כמעט תמיד במין או בצואה. כמו ה"מלים המעורפלות", גם כאן הדיבור מצביע על טעות כלשהי שהופעה החברתית או בהתנהגות. מסבירים למי שעשה את הדבר מה לא בסדר, באמצעות משחק ניחושים מילולי. ההומור חותר תחת הנורמה, אך גם משכך עלבונות וריבים.
 
3.       "מלים עכשוויות: משחקים". הז'אנר הזה כולל היבטים מילוליים וא-מילוליים של משחקים שלהם שמות וכללים ספציפיים. אפשר לחלק אותו גם למשחקי ילדים, המשלבים ביטוי מילולי וא-מילולי, ולמשחקי מבוגרים, שהם מילוליים ברובם. תת-הז'אנר האחרון חופף ל"דיבור קליל".  מפאת קוצר המקום לא נקדיש דיון מלא למשחקים הללו, אך חשוב לציין כי משחקי הילדים כוללים פעולות מילוליות וא-מילוליות בעלות כללים ברורים. מכאן, שההבחנה בין הפן המילולי וה-א-מילולי איננו חשוב כל כך עבור בני הצ'אמולה. יותר חשוב עבורם עצם זה שיש למשחק כללים מוגדרים, וכן שיש בו היבט מוסרי ושהוא צפוי מראש. כל אלה מסייעים לכלול אותו תחת הז'אנר "מלים טהורות". ברוב משחקי הילדים של הצ'אמולה התפקידים מחולקים לפי גיל הילד. לילדים הבוגרים יותר יש יותר סמכות, והם מקבלים תפקידים "אנושיים" יותר. הילדים הצעירים מקבלים תפקידים התואמים את חוסר הניסיון שלהם ביקום ובכלליו המוגדרים. המשחקים עוסקים בדרך כלל בהבחנות חברתיות חשובות, כגון בין בני אדם לשדים, או בין בני אדם לחיות, או בין אנשים טובים לאנשים רעים. לצד החלוקה לפי דרגות, יש גם שוויון, ולרוב אין במשחק מנצחים ומפסידים. הרכיב המילולי הוא בדרך כלל שילוב של משפטים קבועים של דיבור רגשי, ושל נוסחאות קבועות. את הפעולה מלוות חזרות מילוליות על מלות מפתח ומשפטים (בדרך כלל פעמיים או שלוש). לעתים קרובות יש ביטויים קבועים, שצריך לומר אותם כדי לשחק "נכון". דוגמה לכך היא משחק שמזכיר משחק מחבואים, ושמו "פיטר הלטאה", ובו ילד המשחק את הלטאה מתחבא, והאחרים צריכים לחפש אותו, ולצעוק :
 
איפה אתה? איפה אתה?
איפה אתה פיטר הלטאה?
 
כשהם מוצאים אותו (הוא עוזר להם בעזרת שריקות), הם רודפים אחריו ולבסוף תופסים אותו וקופצים עליו בערמת ילדים. הן לפעולה והן לדיבור יש תכתיבים של צורה ושל תוכן במשחקי הצ'אמולה.
 
4.       "מלים עתיקות: נרטיב עתיק אמיתי". לז'אנר הזה מאפיינים סגנוניים רבים הדומים ל"נרטיב העכשווי האמיתי", אשר תואר לעיל. ההבדל החשוב בין השניים הוא התוכן, הקשור למימד הזמן. כמו בכל הז'אנרים של המלים העתיקות, גם ז'אנר זה מתייחס לשלוש הבריאות הראשונות. בתור שכזה, רוב הסיפורים הכלולים בו הם אטיולוגיים (מסבירים את הגורמים לתופעות) והסברתיים. הם מתארים את מוצא האדמה, האדם, החיות, המנהגים. הם מספרים אנקדוטות לגבי החיים בשלוש הבריאות הראשונות: איך יכולים היו בני האדם, החיות והעצמים הדוממים לדבר, איך החיות היתלו זו בזו, איך תיקשרו כל אלה עם העולם העל-טבעי. בני הצ'אמולה מחלקים את הז'אנר לשלושה תתי ז'אנר: סיפורי הבריאה הראשונה, השנייה והשלישית. ככל שמתקדמים עם הזמן, הסיפורים נעשים דומים יותר ויותר לחיי הצ'אמולה הנוכחיים. אין סיטואציה קבועה לסיפור הסיפורים הללו.
הנרטיב מתאר את התהוות ההווה, והוא גם עשיר יותר במסרים, לעומת "הנרטיב העכשווי האמיתי". יש כאן עושר גדול יותר בצמדי דימויים ובתקבולות, או כפי שאני מכנה זאת "ערמות של דימויים", המשמשות את המספר כפי הנראה, להדגשת המסר. פרטים שהקהל מזהה אותם כחלק מהסדר הקיים, מודגשים ביתר שאת לעומת פרטים המאיימים על הסדר הקיים, הבולטים ב"נרטיב העכשווי האמיתי". להלן דוגמה לכך. זהו קטע מסיפור על הבריאה השנייה, המתייחס למוצא ה"לאדינו" (בני התערובת הדוברים ספרדית) מאישה בת הבריאה השנייה, ומהכלב שלה.  שימו לב לצמדים, הבונים סימטריה.
 
אישה מבני הלאדינו
נערה מבני הלאדינו תקבולת
 
כמה היו שם?
היו שם שניים שאלה ותשובה
 
מאחוריה הוא הלך
מאחוריה הוא טייל תקבולת
 
היא וכלבה.
היא לא הלכה לבד. צמד סמנטי
                       
לא כל הטקסטים כוללים חזרתיות והכברה כמו כאן, ולא תמיד יש סימטריה לאורך הטקסט. אך בקטע זה באה לידי ביטוי הנטייה האופיינית ל"מלים העתיקות" לעשות שימוש בעודף אמצעים סגנוניים, הרבה יותר מאשר ב"מלים עכשוויות". הדבר קשור לסוג המידע המועבר: מידע חיוני, ידע בסיסי שכל אחד צריך לדעת אותו יש לספרו שוב ושוב.
 
5.       "מלים עתיקות: תפילה" התפילה היא שפה טקסית הממוענת אל העל-טבעי. היא בנויה כולה מצמדים סגנוניים. מעולם לא שמעתי תפילה המורכבת מיחידות קטנות יותר. שימושה מרמז על סיטואציה פולחנית. כל המבוגרים בני הצ'אמולה מכירים מספר תפילות. אנשי הדת מכירים כמה מאות. בכל המקרים המרכיבים זהים: עושר סגנוני, צמדי דימויים, תכנים מוכתבים מראש בסדר פחות או יותר קבוע. הסדר והתוכן של הצמדים נקבעים על ידי הסיטואציה הטקסית הספציפית.
הדוגמה להלן היא קטע מברכה לדמותו של סן חואן (הפטרון של בני הצ'אמולה) בכנסייה של הצ'אמולה.
 
                 סן חואן הגדול
                 הפטרון הגדול    תקבולת
 
                 באתי לרגליך
                 באתי אל ידיך    תקבולת
 
                 עם אשתי
                 עם חברי           תקבולת
 
                 עם ילדיי
                 עם צאצאיי        תקבולת
 
הטקסט מציג דפוס קבוע של "מלים עתיקות": ככל שהמשמעות הסימבולית של הפעולה גדולה יותר, השפה המשמשת לבטאה תהיה עשירה יותר ודחוסה יותר.
 
6.       "מלים עתיקות: דיבור פולחני". קטגוריה זו כוללת את כל הדיבור הקשור לפולחן, שאיננו ממוען לכוחות על-טבעיים. בדומה לתפילה, כל המבוגרים בני השבט מכירים כמה צורות של דיבור כזה, ואנשי הדת מכירים כמה עשרות. דיבור זה משמש את אנשי הדת ואת הציבור הרחב לשיחה בתוך תחום המרחב הפולחני. הפולחן נוכח כל הזמן בחיי הצ'אמולה, החל מטקסי שתייה, דרך שיבוץ של כוהני דת חדשים ועד לטקסי חתונה. מכיוון שהדיבור הוא חלק מטקסים פולחניים, התכנים משתנים בהתאם לטקס. הסגנון דומה מאוד לזה של התפילה (עם כמה יוצאי דופן, כגון הרמת כוסית), והוא קבוע מאוד. כמו בתפילה, גם כאן היחידה הבסיסית והמובהקת בנויה מצמדים. עושר סגנוני ותוכן בעל משמעות סימבולית גבוהה מאפיינים הן את ה"דיבור הפולחני" והן את ה"תפילה".
7.       "מלים עתיקות: שיר". "שיר" נמצא בקצה הרצף מבחינת נוקשות המבנה והעושר הלשוני (רצף שראשיתו ב"דיבור רגיל"). בשיר יש את כל המאפיינים הסגנוניים של "תפילה" ושל "דיבור פולחני", ובנוסף גם מנגינה וליווי מוזיקלי. "שירים" הם חלק כמעט מכל הטקסים הציבוריים של בני הצ'אמולה ומרוב הטקסים הפרטיים. אין טקס פולחני בשבט הצ'אמולה ללא נוכחות של נגנים. (פסטיבל השבוע הקדוש הם כמעט יוצאי דופן לכלל זה). ה"שיר" פונה לכוחות העל-טבעיים, או מיידע אותם לגבי התקדמות הטקס. שירים עם מלים (שאותם שרים כוהני הדת והמוזיקאים בליווי נבל, גיטרה וכלי הקשה) או ללא מלים (מלווים בתוף ובחליל, ולעתים גם בקרן, באוקרינה ובאקורדיון בחגים חשובים במיוחד) – כולם מוגדרים "שירים". אומרים שכמו שהאדם שר, כך גם כלי הנגינה. ב"שיר" יש מבנה עשיר בצורה קיצונית, כי המנגינה ומבנה הצמדים מאפשרים לחזור עליהם עד אין קץ, או עד שתם הטקס. הקטע הבא הוא דוגמה ל"שיר" המופנה לאחד מכוהני הפולחן האחראי על פולחן סן חואן.
 
היום יום הפייסטה שלך
היום יום החגיגות שלך תקבולת
 
סן חואן הגדול
הפטרון הגדול    תקבולת
 
מתי נוכל להתחיל לצעוד?
מתי נוכל לשאת אותך בתהלוכה? תקבולת                       
 
היום נקבלך בפרחים
היום נכסה את פניך בפרחים תקבולת
 
לה לה לי לה לאי לה
לה לה לי לה לאי לה מלים חסרות משמעות במבנה חוזר
 
ה ז'אנרים והיקום
הגיע הזמן לאסוף יחד את הקצוות. לאורך המאמר טענתי כי בין כל  מסורות ההיגוד של בני הצ'אמולה יש יותר מן המאחד מאשר מן המפריד. כחטיבה אחת, כמכלול של ידע, המסורות ברורות יותר, כי כך לומדים אותן, וכך משתמשים בהם ואפילו משנים אותן.
בחלק זה ברצוני לטעון כי מימד הזמן והמרחב אשר מעבר לשפה, הוא המחבר יחד את מרכיבי מסורת ההיגוד - הנורמטיבי, האמין והרצוי, בדיוק כפי שהזמן והמרחב הם החומר המחבר את היקום כפי שהם רואים אותו. הדבר אינו מפתיע מכיוון שבני הצ'אמולה מחשיבים את השפה לתכונה אנושית, אשר באה לידי ביטוי הטוב ביותר בניב המקומי של שפת הצוציל ("השפה האמיתית"). אילו ההיפך היה נכון, אילו המבנה של המידע הלשוני על העולם לא היה תואם את מבנה העולם, אז היה עלינו להיות מופתעים. לפי תרשים 2 מובן כי הזמן הוא אכן משתנה חשוב, כי ה"מלים הטהורות" מחולקות ל"מלים עתיקות" ו"למלים עכשוויות", לפי התייחסותן לבריאות הראשונה עד הרביעית. אפילו ל"דיבור רגיל" ו"מלים של אנשים שלבם חם" יש מימד זמן ניטרלי, משום שהם תופעות בנות חלוף של הבריאה הרביעית, ועל כן אין להן צורה ותוכן ידועים מראש.
מה המשמעות של ההווה ושל העבר מבחינת המרחב? בני הצ'אמולה טוענים בתוקף כי התנהגויות שהם עצמם התגברו עליהן לאורך הבריאות הראשונה עד השלישית, מתקיימות עדיין בקצות העולם. נובע מכך שהזמן והמרחב הם היבטים של אותה מציאות קוסמית, בדיוק כפי שהיו בעבר, כשהאל השמש ברא את הבריאה הראשונה ואת כל יחידות הזמן, כאשר הקיף את העולם בפעם הראשונה.  נראה סביר, אם כן, שהמידע המגדיר את הסדר החברתי, והמידע המשמר אותו יתאפיינו גם הם באחידות של הזמן והמרחב. כדי לבחון זאת יותר לעומק השוויתי את תכונות הזמן והמרחב של 184 טקסטים של "נרטיב עכשווי אמיתי" ושל "נרטיב עתיק אמיתי". עבור כל טקסט הגדרתי את רכיב הזמן כנקודה העתיקה ביותר שיש בטקסט. אספתי עבור כל טקסט נתונים אודות הזמן והמרחב, וכן את הכותרת של הז'אנר. ציר הזמן מתחיל בימינו והולך אחורה בהדרגה עד לבריאה הראשונה. ציר הזמן מתחיל בצ'אמולה, ומגדיר אזורים שונים יותר ויותר מצ'אמולה ורחוקים מהם מבחינה חברתית.
התוצאות מראות כי אמונותיהם של בני הצ'אמולה אודות היקום חוזרות הן בתפיסתם לגבי מיון מסורות ההיגוד שלהם, והן לגבי התוכן של הנרטיב.  אירועים שהתרחשו קרוב יחסית לצ'אמולה מבחינת המרחב ורק איומו על הסדר המוסרי של העולם, התרחשו בבריאה הרביעית והשתייכו ל"נרטיב העכשווי האמיתי". אירועים שהתרחשו במקום מרוחק יותר, התרחשו בהתאמה גם בתקופות קדומות יותר. אם נסיק מכך לגבי כל הז'אנרים, הרי שערכי הזמן והמרחב פועלים יחד כמימדים של הגיון, אמינות ותיפקוד במסורות ההיגוד של הצ'אמולה. אני טוען כי מימדים אלו עשויים לווסת שינוי וצמיחה של מסורות ההיגוד.
סיכום של שני המשתנים מופיע בתרשים 3. מרכז התרשים המתומן מייצג את צ'אמולה. אפשר לקרוא את התרשים או מבפנים החוצה או מבחוץ לכיוון המרכז. בכל אחד משמונת החלקים, בכל נקודה שבין המרכז לשוליים, אפשר למתוח קו מחלק לחלק, שיחבר את הנקודות שמרחקן מהמרכז שווה. קו כזה ידגים את החיבור של שמונת המימדים זה לזה. התרשים אמור לבטא היבטים של תפיסת היקום, הקשורים באופן אינטימי וסיסטמתי להתנהגויות המילוליות של בני הצ'אמולה. החלק החיצוני ביותר של התרשים מבטא היבטים שאפשר לכנותם "אנטי-מבנה" (אם לשאול מונח מויקטור טרנר), שכוחות אנטי-סוציאליים עלולים להשתמש בהם נגד הסדר החברתי.
 
סיכום ומסקנות
מסורות ההיגוד של בני הצ'אמולה לא רק עוסקות בנורמות, אלא גם מעורבות באופן פעיל בהוראתן, בפירוש מחודש שלהן ובתחזוקתן. "מלים עכשוויות" ו"מלים של אנשים שלבם חם" מלמדות ואוכפות באמצעים בלתי פורמליים את הסדר המוסרי. את אותו הסדר ש"מלים עתיקות" מבססות באמצעים פולחניים ובאמצעות הסברים על ימים עברו. אין זה מפתיע כי קטגוריות חברתיות יסודיות כגון זמן ומרחב, קשורות קשר בל יינתק לתוכן, לקטגוריות, לתיפקוד ולסגנון של הביטוי המילולי המסורתי. השפה הינה, ככלות הכול, עובדה חברתית מובהקת. מסורות ההיגוד של הצ'אמולה הן היבט קריטי של השפה. אם מתבוננים בכל אחד מהם בנפרד, הרי שהז'אנרים של הצ'אמולה הם אך קטעים מתוך מכלול של יכולות מילוליות שאדם מבוגר צריך לשלוט בהן. אך השלם הוא יותר מסך חלקיו. מאמר זה מזמין אותנו להתבונן בשלם בנפרד מכל חלקיו. והרי כמה מסקנות:
 
ראשית כל, אילו היינו מגבילים את עצמנו בבחינת מסורות ההיגוד אך ורק למה שאנו מכנים מיתוסים, אגדות עם, מוזיקה עממית ובדיחות, היינו מקבלים תמונה מעוותת על  הייצוג הקולקטיבי של קהילה זו. הז'אנרים הסטנדרטיים המערביים הללו אינן משמעותיים לבני הצ'אמולה, וגם אילו היו, היינו מקבלים רק שבריר מתוך כמות הידע העצומה הכלולה בכל הקטגוריות של ההתנהגויות המילוליות של בני השבט. לדוגמה, אילו רצינו להבין את הדת ותפיסת היקום באמצעות "הנרטיב העתיק האמיתי" בלבד, הינו מקבלים תמונה מעוותת, כמו זו שעשויה לעלות מדיון ביחסים של קרבה משפחתית ללא דיון במושג "אגו" או בתנאים לנישואין. במחקרים של יחסי משפחה מדגישים האנתרופולוגים באופן מיוחד את המשמעות בתוך התרבות של מונחי הקרבה המשפחתית, כחלק ממערכת שלמה. מדוע לא נעשה כך בבואנו לחקור את ההתנהגויות המילוליות? נקודת מבט זו עשויה להוסיף מידה של זהירות למחקרים השוואתיים "חוצי תרבויות", המשמשת לעתים קרובות במחקרי פולקלור.
 
שנית, הנתונים שהבאתי מראים כי לאף אחד מהז'אנרים של ה"מלים הטהורות" אין עליונות לוגית על ז'אנרים אחרים למטרות הניתוח. יש לא פחות מידע על היקום ועל המבנה החברתי בפיסת רכילות טרייה, הכלולה ב"נרטיב העכשווי האמיתי", מאשר ב"דיבור פולחני". ההבדל הוא בצורה. הדבר מעלה סימן שאלה לגבי תשומת הלב המופרזת שאנתרופולוגים מקדישים למיתוסים ולפולחן. אפשר להפיק לא פחות מידע מהז'אנרים ה"חשובים פחות", אם כי הצורה אולי תהיה פחות חידתית. ז'אנרים אלה עשויים אפילו לשמש כמבחן אובייקטיבי למושגים ברורים מאליהם כגון "טבע" ו"תרבות".  הבנה זו תאפשר לנו לנתח את המיתוסים כצופן של מידע, שיש ביטוי מפורש שלו בהיבטים אחרים של מסורת ההיגוד. השוואה כזו של ז'אנרים בתוך התרבות עצמה פותחת אפשרויות חדשות ומרתקות, אם תשולב עם מתודות כגון ניתוח מבני (structural analysis).
 
שלישית, גישה הוליסטית לתרבות ההיגוד של הצ'אמולה נותנת לנו נקודת מבט שימושית אודות האופן שבו ילדים לומדים את היכולות המילוליות של המבוגר. לפי הנתונים משבט הצ'אמולה, ילדים לומדים את מסורת ההיגוד כרצף סגנוני ושלם. "תפילה", למשל, היא צורת היגוד מתוחכמת, הנלמדת כיחידה בפני עצמה בשלב מאוחר יחסית, והיא מתבססת על היכרות עם מידע דתי ועל יכולת להשתמש במבנים לשוניים עשירים כגון תקבולת והכברה. ילדים רוכשים את היכולות הללו בשלב מוקדם הרבה יותר, במסגרת "משחקים" ו"דיבור קליל". התעלמות מן השלם היא התעלמות ממימד חשוב מאוד של התקשורת בין בני הצ'אמולה: מסורת ההיגוד היא מערכת של פיענוח סגנונות ומידע.
 
לסיכום, הגישה ההוליסטית מאפשרת לנו להדגיש כ דפוסים של התנהגות אידילית מצויים בכל מרחב התרבות, מהליכים משפטיים ועד למשחקים, ממשחקים ועד לפולחן, מבדיחות ועד לתפילות. חקר הדפוסים המבניים הללו מעלה תמונה מעמיקה של משמעותן של הצורות האסתטיות, ואולי ממחישה את הביטוי הישן "אסתטיקה היא אתיקה" – כלומר הצורה היא התוכן.
 
תרשים 2
>>>>>>> מימין לשמאל יותר ויותר עושר לשוני וצורה ותוכן קבועים יותר>>>>>>>
"אנשים פשוט מדברים" "דיבור שבא מהלב" "הם לא יודעים לשנות את עצמם" "הם לא יודעים לשנות את עצמם"
דיבור רגיל דיבור של אנשים שלבם חם מלים אמיתיות/דיבור אמיתי מלים אמיתיות/דיבור אמיתי
  משחקי ילדים מאולתרים מלים עכשוויות מלים עתיקות
  שירים מאולתרים של ילדים הנרטיב העכשווי האמיתי – היסטוריה, רכילות, אגדות, שושלות יוחסין, תיאטור של העבר הקרוב נרטיב עתיק אמיתי – תיאור של העבר הרחוק כולל מיתוס, אגדות וסיפורי עם
  דיבור משפטי משחקים מילוליים והחלק המילולי המלווה משחקים א-מילוליים דיבור פולחני – דיבור בהקשר פולחני, אך שאינו פונה לאלים
  דיבור של אנשים רעים דיבור קליל –בדיחות, חידות, פתגמים תפילה
      שיר בליווי מוזיקה
 
 
 
תרשים 3
תרשים בצורת מתומן המחולק לשמונה משולשים. בכל משולש יש תחום אחר מחיי הצ'אמולה. המלים הכתובות קרוב למרכז מתארות דברים הקרובים לחיי הצ'אמולה הנוכחיים מבחינת זמן ומרחב. כמה שמתרחקים מהמרכז – מדובר בדברים רחוקים יותר מבחינת הזמן והמרחב.
אני מעתיקה את המבנה הזה בצורת טבלה, ומתקדמת מלב המתומן, לכיוון שולי המתומן.
 
משמעות פולחנית וסימבולית מצב היקום רמת הזמן רמות הקירבה החברתית הדמויות המעורבות סיווג במסדרת מסורות ההיגוד סגנון תפקיד
משמעות סימבולית נמוכה מבחינה פולחנית הסדר קיים אך תמיד מאויים תקופת החיים הנוכחית שטחי הצ'אמולה, ערים אינדיאניות אחרות, סן קריסטובל בני הצ'אמולה, אינדיאנים, בני תערובת, יצורים על-טבעיים קטנים, בעלי חיים, מכשפות "דיבור רגיל", "דיבור רגשי", "דיבור עכשווי"
"משחקים" "דיבור קליל" "נרטיב עכשווי אמיתי"
דיבור רגיל, חזרה מילולית, תקבולת
 
תקבולת בתוספת דימויים
בידור
חינוך
שליטה חברתית מינורית
       
חוסר יציבות, התערערות הסדר 80-150 שנה אחרונות אזורים לא מוכרים של הרמה ,אזור השפלה ממשלת מקסיקו, אלוהויות קטנות וגדולות, חיות דמויות אדם, אנשים לא מוכרים
הבריאה הרביעית
ערך סימבולי גבוה מבחינה טקסית ומבחינת תפיסת היקום יצירת סדר בריאה שלישית
 
בריאה שנייה
 
בריאה ראשונה
היערות
מקסיקו
השאול
גואטמאלה
מקומות לא מוכרים
כל הארץ הים
השמיים
בעלי חיים פראיים דמויי אדם, עצמים  בעלי נשמה, בני אדם קדומים,
אלוהויות חשובות
"מלים עתיקות":
 
"נרטיב עתיק אמיתי", "דיבור פולחני", "תפילה"
"שיר"
עושר לשוני רב, צמדי ביטויים, שלישיות ביטויים, רביעיות ביטויים, ערמות של דימויים הסבר רציני
תחזוקה רשמית והנצחה של הסדר החברתי
שלילי ומעורפל, ועל כן מסוכן אין כל סדר לפני היות השמש והירח, אפילה חסר צורה, מחוץ ליקום קופים, שדים, מכשפות, יהודים "מלים של מכשפה" היפוך של הצורות הרס, היפוך, שלילה
 
 

 

[1] מחקר זה בוצע בצ'אמולה, במדינת צ'יאפאס במקסיקו, בין ינואר 1968 לינואר 1969, כחלק מפרוייקט צ'יאפאס של אוניברסיטת הרווארד, מרכז למחקרי שדה בניהולו של פרופסור איוון ז. ווט מאונ' הרווארד.
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865