את דרמוט פגשתי השנה בנאות סמדר בסיפור של רועי גלאור. דרמוט,הוא מן טיפוס סקוטי בסביבות גיל השבעים, שתמיד ישמח לשתות איתך באיזה בר, איזה פיינט בירה ולהזמין אותך בשמחה למשחק פול למרות שהוא יודע שאתה שחקן גרוע. בצעירותו דרמורט עבד כאחראי אגף משק בית במלון שלושה כוכבים באדינבורו. משהו שם בניהול המלון לא הסתדר לו, פקידי הקבלה היו תמיד מנומנמים, חזית הכניסה לא היתה מזמינה וארוחת הבוקר אפילו לא עמדה בתקנים הבריטים. אחרי מסע שיכנועים נרחב עם בעלי המלון, שכלל תשקיף מיטבי פיננסי, דיאגרמת תגמולי עובדים והמון דראמים של ויסקי, הוא קיבל הזדמנות להיות מנהל המלון. ומה שדרמורט עשה למלון אפילו הג'ני של אלאדין לא היה מצליח. הוא דאג למרק את הכניסה, להלביש את פקידי הקבלה בחולצות שאין עליהם כתם של קטשופ, שתל ימבה וסירטריות, החליף את הירוק באסה של החדרים בוורוד עתיק ואפילו מצא אומן בידור מקומי שיכל לומר עשרה משפטים ברצף בלי ליפול על השולחנות. מה אני אגיד לכם, מחזור המחירות של המלון נסק עוד מעבר לתשקיפים הראשוניים ובעל המלון היה כל כך מבסוט שהוא הציע שותפות. הדבר הראשון שעשיתי כשותף, כך דרמוט מספר, הוא למשכן את הבית, את האוטו ואת הילד הקטן ולדאוג למעלית שתגיע לקומה החמישית במלון. הרחבתי את דלת הכניסה למלון, דאגתי לנגישות נכים והוציאתי לאיין של שפורפרות סבונים עם הלוגו של המלון. מפה לשם המלון קיבל ארבעה כוכבים אבל זה לא הספיק. יצאתי להשתלמות בבזל בכדי להבין איך לקבל את הכוכב החמישי. חזרתי וחפרתי בריכה בחצר המלון ורכשתי בהלוואה עוד שטח. שלחתי על חשבוני את כל העובדים להשתלמות חמישה ימים בלונדון, שמתי שני עציצים טרופים ענקיים עם מנורות פוטוסינטזה בכניסה, הבאתי שף איטלקי עם טמפרמנט צרפתי ורק חיכה שנציג של hotrec יבוא ויתן לו עוד כוכב.
ויום אחד נודע לי, כך דרמוט מספר, שעוד חודש הנציג הזה של hotrec מגיע וזו ההזדמנות שלי. בחודש הזה אני והעובדים שלי עברנו ממצב ריצה למצב תאוצה. הגדלתי את הבר בלובי על חשבון המשרד שלו, דאגתי למאכלי ים משובחים, הצלחתי לפתוח שתי מסעדות יוקרתיות, הוסתי קרמיקה דלפית מסורתית לספא ועוד ועוד.
והיום הזה הגיע, כך דרמוט מספר, והבוחן של הכוכבים הגיע ורמת הדיצבלים של הדפיקות לב עלו, ואני וכל הצוות שלי היינו כל כך דרוכים ונרגשים עד ששכחנו לקחת את המזוודה מהיד של הבוחן ולכן הוא לא הוסיף לנו כוכב. הצוות לקח את זה קשה, אבל אני מיד התעשתתי והבנתי שכנראה היה פה פגם במקצועיות, ולכן הפעם אני ועוד עשרה עובדים נסענו לשבועיים השתלמות בציריך. לאחר עוד שנה של הפקת לקחים, שיפור והידוק נהלים, קבלתי את הכוכב החמישי.
ההתמדה והדבקות שלי, כך דרמוט מספר, הובילה הצעה מפתה מצד בעלי רשת המלונות קלארסון באירופה, לנהל את כל אשכול המלונות שלהם בצפון בריטניה. מיותר לציין שהאשכול העלה לאחר זמן לא רב צוף ועסיס. ומשם ניתנה האחריות על כל בריטניה. כך גם קרה בשנות התישעים שמסך הברזל נפרץ וניתנה לי המשימה להקים מכמעט כלום, רשת מלונות בהונגריה, ופולין. פיתחתי שם סטנדרטים שלא היו מביישים את לאס ווגאס. בירזי מגע, בידה חם עם מוסיקה קלאסית, וילונות שבמחיאת כף נפתחים ונסגרים, סט שלוש צלחות וחמש סוגי מזלגות לארוחת הבוקר ועוד ועוד. הסלטה והשמנה של אירופה פקדה את המלונות, האוליגרכים החדשים סגרו קומות, הגרף של הדף רק עלה.
ויום אחד, כך דרמוט מספר: " קבלתי טלפון מאשתי שיש לה גידול בלבלב והבנתי שכל מה שספרתי עד עכשיו, הוא הסיפור הלא נכון".
