הזמיר מארץ סין- הנס קריסטיאן אנדרסן

הו ארץ סין ארץ סין. אם תטיילו בה אי פעם ודאי תראו את גנים המופלאים, ודאי תטפסו על החומה הגבוהה, ודאי תפגשו את האנשים הנחמדים. יפה היא ארץ סין, קסומה היא ארץ סין . אך את הדבר המופלא ביותר, הקסום ביותר בארץ סין לא ניתן לראות, אם כי רק לשמוע. שכן אם תשאלו כל בן ארץ סין מהוא הדבר היפה ביותר? הוא מיד יגיד" שירתו, שירתו של הזמיר!"- 
ובארץ סין יש גם מלך. ולמלך בארץ סין קוראים הקיסר 
והנה יום אחד קיבל הקיסר מכתב מאת מלך יפן, קיסר יפן ובו כתוב:
"שלום לך קיסר אדיר, ירום הודו.
לאחרונה טיילתי בארצך הקסומה ומה נדהמתי לראות את החומה הגדולה, האנשים הלבביים והגנים המטופחים. אך דע לך כי את הדבר היפה ביותר בארץ סין אי אפשר לראות , שכן אפשר רק לשמוע. כי הדבר ביותר בארץ סין הוא שירתו של הזמיר!" .
כשקרא קיסר סין את המכתב, קצפו פניו. "הזמיר", הוא זעם, "כולם כבר שמעו את הזמיר, ורק אני הקיסר עוד לא זכיתי בנועם זימרתו".
הוא קרא מיד לשליחים למצוא את אותו זמיר ידוע. אך גם לאחר חיפושים ממושכים הזמיר טרם נמצא והקיסר לא ידע את נפשו מרוב כעס ועלבון
והנה יום אחד ניגשה אל הקיסר משרתת קטנה וטענה כי היא זו היודעת היכן הזמיר מסתתר. אך על רום מעלתו, כך ביקשה, לבוא לבדו לאותו מקום מסתור, שמא הזמיר ייבהל.
הקיסר מיד ארז את חפציו ושניהם יצאו לדרך.
כך הלכו להם השניים קיסר ומשרתת, גמעו שבילים חצו דרכים, כשלפתע שמע הקיסר קול גאייה.
"זה הזמיר!" קרא הקיסר .
"לא , מושל המאמינים", חייכה המשרתת. "קולו של הזמיר קול שמיים הנו ואילו הקול הזה הוא קולן של הפרות".
המשיכו שניהם ללכת ,חצו גשרים עברו נהרות כשלפתע שמע הקיסר קול שאגה.
"זה הזמיר!" , קרא הקיסר בהתלהבות .
"הו לא, מלך רם" קול הזמיר קול עדין הוא ואילו הקול הזה הוא קול שאגת הטיגריס".
וכך המשיכו השניים, טיפסו על הרים , ירדו גאיות כשלפתע שמע הקיסר קול קרקור.
"זה הזמיר!" צהל הקיסר.
"לא,ירום הודו" תיקנה המשרתת " קול הזמיר צלול וערב ואילו הקול הזה הוא קול קרקור הצפרדעים, אך אל לך להתייאש כי הנה הגענו ליער בו שוכן הזמיר . עלינו לחכות כאן בשקט ובסבלנות עד לבואו".
הקיסר חיכה בסבלנות , אך שזו עמדה להתפקע הוא לפתע שמע קול שלא שמע מימיו. צליל אשר הזכיר לו את האהבות הראשונות, ניגון שדחק בו געגוע ליישן ולטוב, זמרה שהלהיטה את אש אהבתו. אך כשחיפש מאיין מגיע אותה זמרה קסומה, כל שראה הוא ציפור פשוטה ואפורה. ובכל פעם שפוצה הציפור את מקורה ,קול הקסם ניגר מגרונה.
"האומנם ציפור פשוטה זו, היא הזמיר?!!", חשב הקיסר. הוא פנה בשקט אל הזמיר וביקש: "אנא זמיר, בוא לארמוני ונגן לי בכל יום, שכן שירתך כה טובה וענוגה היא".
"כבוד הוא לי", השיב הזמיר, "אבוא בשמחה לארמונך ואשיר לך בכל יום".
הקיסר הוליך את הזמיר לארמונו. שם הוא כלא אותו בתוך כלוב גדול מזהב. והציב לפניו שבעה משרתים, שיגישו לו שבע ארוחות ביום ויטיילו איתו שבע פעמים, כשברגליו קשורים שבעה חוטי משי וכל אחד משבעת המשרתים אוחז חוט.
הזמיר לא אהב את הכלוב ואת קשירתו, אך מה נהנה לראות את הקיסר יושב בכל בוקר ומתענג מזמרתו.
יום אחד הגיע לקיסר חבילה מאת קיסר יפן. כשפתח את החבילה מה נדהם לראות כי בתוך החבילה הונח על בד קטיפה זמיר זהב משובץ בעיני יהלומים . אך תדהמתו גאתה עוד, כאשר משך בחוט הזהב הקשור לבטנו ואותו זמיר זהב החל לנפנף בכנפיו ולשיר. אמנם השירה לא הייתה ערבה כשירת הזמיר האמיתי אך פלא הדבר הסב לקיסר נחת רוח רבה. עד כי שכח את חברו הזמיר ..
וכך מקורח ההתלהבות לא הגיע הקיסר אל זמירו האמיתי. כשהזמיר מחכה מידי יום ביומו .
יום אחד שכח אחד המשרתים לסגור את פתח הכלוב והזמיר ניצל את ההזדמנות וברח.
אך לפני שעזב את הארמון הוא הספיק לראות את חברו הקיסר מתפאר בפני נתיניו באותו זמיר זהב.
הקיסר הצטער על לכתו של הזמיר, אך התנחם בזמירו הנוצץ.
יום אחד כשמשך הקיסר בחוט זמיר הזהב, זה החל להשתולל עד שלבסוף נדם .
אותו רגע הצטער הקיסר לא בקלקול זמיר הזהב, אלא בלכתו של הזמיר האמיתי. הוא שלח שליחים וציווה להחזירו . אך אלו חזרו בידיים ריקות. וכל יום שהזמיר לא הגיע ,התגעגע הקיסר יותר ויותר, עד כי אותו געגוע הפכו לחולה. הקיסר לא רצה לקום ממיתתו וליבו כמה לזמיר.
כך חלף לו חודש וחלפה לה שנה ומצבו של הקיסר הידרדר. המשרתים ניסו להנעים את ליבו במוסיקה ומנעמים, אך ליבו של הקיסר רק השחיר מרעב לשירת הזמיר.
בוקר אחד שמע הקיסר קול מוכר. בתחילה חשב שהוא חולם, אך כשימצמץ את עיניו ראה את הזמיר, כן אותו זמיר שאהב עמד על מפתן חלונו.
"אנא זמיר, אתן לך כל שתרצה, עד חצי המלכות רק אנא השאר" התחנן הקיסר.
"לא ארצה חצי מלכות ", שר הזמיר, "אלא ארצה להיות חופשי ומשוחרר. אל תכלא אותי ותן לי לשיר מתי שאחפוץ ואני אשאר" .
הקיסר כה שמח, ומידי בוקר ישב בגינתו להאזין לשירתו הענוגה של הזמיר.
וגם אתם אם איי פעם תטיילו בסין אולי תראו שם ארמון. פעם שלט שם קיסר, אך אומרים כי אם נסכית אוזננו בגן הארמון אולי נזכה לשמוע את שירתו של הזמיר- הזמיר מארץ סין.
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865