המילה המנצחת

מספרים כי באתיופיה שלט מלך. הוא לא היה מלך ככל המלכים אלא היה מלך, מלך.
ארמונו היה גדול ומפואר, בעל רצפת שיש מבריקה ועשרות חדרים. היו לו משרתים, טבחים, שומרים
וכפי שאמרתי הוא היה מלך מלך.
אלא שיום אחד, ראשו הסתובב, גופו נחלש והמלך שלמה היה חולה ,חולה.
ועל כן הביאו לו את רופא הממלכה . זה בדק את הרגלים את הידיים ואת חום גופו ולבסוף נתן לו תרופה. אלא שזו התרופה לא עזרה, על כן הבינו כולם שיש להזמין למלך רופא ,רופא.
והנה מכפר מרוחק הגיע רופא . הוא לא בדק למלך את הידיים או הראש, אלא התבונן למלך הישר אל תוך האישון ואחר שעה קלה קבע.
"מלככם האהוב זקוק לחלב לביאה"
חלב לביאה?! הלו זו הנוראה ,אשת האריה היא. עיניה כה רעות שינה כה חדות ובליבה רק זעם ואימה.
והלו אי אפשר לחלוב לביאה כמו פרה זה פשוט נורא.
הנה הגיע הלוחם הראשון , דהר על הסוס והגיע למקום משכנה. והנה מה רואות עיניו את אותה נוראה -עיניה כה רעות, שיניה כה חדות ובליבה רק זעם ואימה. הוא התקרב צעד אחר צעד אך זו הנוראה טרפה את האביר והאביר האמיץ הפך להיות לחמנייה עם כוס מיץ.
הנה התנדבה לוחמת אמיצה, דהרה על הסוס והגיע למקום משכנה. והנה מה רואות עיניה את אותה נוראה -עיניה כה רעות, שיניה כה חדות ובליבה רק זעם ואימה. היא התקרבה צעד אחר צעד אך זו הנוראה טרפה את האבירה והאבירה האמיצה הפכה להיות קובנה עם קציצה.
ולאחר ששני הלוחמים האמיצים לא שבו כל שאר האבירים פחדו. הלו אי אפשר לחלוב לביאה זה פשוט נורא.
כולם אט אט שכחו מהמלך וחזרו לשגרת יומם  ומצבו של המלך שלמה התערער נהיה גרוע יותר ויותר.
אך למלך שלמה היה משרת. משרת ולא לוחם משרת ולא אביר והוא החליט שיביא במהרה למלך שלמה חלב לביאה.
הוא הלך ימים ולילות, שבועות וחדשים , טיפס על הרים, חצה גאיות חצה גשרים עבר נהרות. עד שהגיע למקום משכנה. אך זה המשרת חכם היה וידע כי אפשר לחלוב לביאה רק שזו ישנה.
על כן המתין ובלילה שזו נרדמה חלב בשקט את הלביאה.
זו התעוררה והמשרת ברח נס על פניו דוהר ובורח . ומבין כי הוא אשר הצליח לחלוב לביאה, הוא ולא אביר, הוא ולא לוחם. הו המלך ימנה אותי ברוב הדר ופאר להיות שר החצר, חשב המשרת. אך מה היה עיף המשרת כי שלושה ימים שלא נם. על כן נכנס למערה הניח את הבקבוק עם חלב הלביאה ונרדם. אך בלילה בלילה דבר מופלא קרה. אמנם המשרת נרדם אך איברי גופו התעררו והחלו להתווכח מי האיבר הכי חשוב.
"אנחנו" טענו הידים, "הלו אנחנו חלבנו אנחנו החשובות מכולכם".
"שטויות" אמרו הרגליים "אנחנו רצנו, אנחנו ברחנו אנחנו הכי חשובות"
 "הס" אמר הראש "הלא זה ברור, אני תכננתי הכל ,אני נתתי פקודות ולכן אני הגכי חשוב".
טען הלב "הלו יודעים אתם כי ללא אומץ לב לא היינו מצליחים במשימה ולכן אני החשוב מכולכם".
כך התווכחו האיברים, שלפתע קול קטן נשמע "אני הכי חשובה" זו היתה הלשון.
צחקו האיברים: "הו לשון טפשונת קטנה את כלל לא חשובה לא עשית שום דבר כנסי מיד לפה".
נעלבה הלשון ואמרה: "אני הכי חשובה, אתם עוד תודו, אתם תבקשו ממני סליחה". אמרה הלשון ושכבה לישון וכך גם כל האיברים.
והנה המשרת התעורר מבלי לדעת כלל על ריב האיברים הוא יצא למסעו אל המלך בשמחה כי הוא השיג למלך  את התרופה.
"אדוני המלך" ניצב המשרת הגאה אל מול מלכו האהוב " הנה הבאתי לך חלב של...של... לבי....בה!"
"מה?", שאל שלמה המלך כלא מאמין.
"לא" , התכוונתי להגיד לך שהבאתי לך חלב של לבי..בה". בכל פעם שרצה המשרת לומר חלב של לביאה הלשון אמרה חלב של לביבה.
כעס המלך ושלח את המשרת לכלא .
בלילה התעוררו האיברים והחלו להתחנן." לשון מה עשית, מדוע, אנא אמרי את האמת , אמרי למלך שהבאנו חלב של לביאה. בבקשה, את הכי חשובה, אנחנו מבקשים סליחה."
צחקה הלשון ואמרה "ידעתי שתבקשו סליחה והנה הוכחתי שאני הכי חשובה" ומיד צעקה "אדוני המלך אנא סלח לי על אי ההבנה, אך הבאתי לך חלב של לביאה".
שמח המלך  שתה את החלב והבריא.
ומיד מינה את המשרת להיות שר החצר. וכך זכו הידיים לחולצת פשתן, הרגליים למכנסי משי, הראש לכובע מהודר, והלב הגדול זכה לאהדה וכבוד. ומאז יודעים כל איברי הגוף- הרגליים הידיים , הראש ואפילו האישון
שהחיים והמוות ביד הלשון.
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865