מתנה לבית המקדש 



מספרים כי בירושלים שכן לו בית גדול,אומרים כי הבית היה היפה ביותר בעולם.
ושמו של אותו בית הוא בית המקדש, איליו עלו לרגל יהודים מכל קצוות הארץ  ובסליהם מנחות לשם, מנות לבית המקדש.
כל אחד הביא את בכורות יבולו ותוצרתו. אחד הביא גפן, שני הביא עגל, שלישי זהב ויהלומים, אך  רוצה אני לספר לכם על מתנה מיוחדת וקסומה , מתנה שונה. מתנה לבית המקדש.
אי שם לפני שנים רבות שבית המקדש עוד היה קיים חיו להם בכפר בגליל עובדי אדמה.
הם קצרו את החיטה  ואת זו היפה ביותר שמרו מתנה לבית המקדש, מנחה לשם.
קטפו תאנים  ואת אלו היפים ביותר שמרו מתנה לבית המקדש.
מסקו זיתים ומהם הכינו שמן זית. אך את שמן הזית הטהור ביותר, את כתית השמן שמרו כמתנה לבית המקדש, מנחה לשם.
ובאותו כפר חי לו צדיק אחד, אשר לא היה לו שדה, לא היה לו מרעה , לא היה לו זהב או יהלומים. הוא היה עני בכסף ורכוש אך עשיר בחכמה ומעשים טובים ושמו של אותו אחד היה חנינה בן דוסא.
חשב רבי חנינא,מאז שאני ילד אני רואה את הילדים האחרים אוספים עם הוריהם את בכורות היבול ועולים לירושלים לבית המקדש, ואני חלום אחד יש לי, לעלות פעם אחת לירושלים ולתת מתנה. אך מה אתן הלא אין לי ולו דבר קטן.
והנה יום אחד כאשר יצא חנינה לשדה, נפקחו עיניו ופיו נפער. מולו עמדה אבן גדולה כאחת מאבני השדה.
חשב רבי חנינא:"אני יודע.  אתן את האבן הזו לבית המקדש , לא, לא אתן אותה כך. אלא אסתת בה, אמרק אותה ואכין את האבן היפה ביותר מתנה לבית הקדש".
רץ חנינה לביתו  לקח ביד אחת פטיש וביד השנייה אזמל והתחיל במלכה.
והנה איכר עובר בשדה :"חנינא מה אתה עושה",שאל האיכר.
"אני מסתת אבן לבית המקדש", ענה חנינא.
מה?!אבן? מתנה לבית המקדש? חנינא הלא זו בושה לכל הכפר שלנו. אבן אינה יכולה להיות מתנה לבית מקדש, זו סתם אבן והלא בית המקדש קדוש הוא . חנינא אתה איש עני עליך לעמוד בשערי העיר ולקבץ נדבות שאחרים יתנו מתנות."טען האיכר
חנינה ניסה להסביר לאיכר "אבל גם אני רוצה לתת מתנה לפחות פעם אחת". אך זה לא הקשיב הוא הלך בזלזול.
חנינה המשיך לעבוד הוא כמעט שכח לאכול כמעט שכח לשתות הלו את רוב זמנו בילה בסיתות האבן הוא כמעט שכח שחג מתן תורה הגיע, חג הביכורים, חג השבועות.
ובחג זה האנשים התרחצו במעיינות , לבשו את הבגדים הנקיים, הטהורים, הלבנים, העלו על העגלה את המנחות שלהם, המתנות לבית המקדש, קשרו את העגלה לשני עגלים ועלו לירושלים בשירי צהלה , רינה ושמחה.
כולם עלו לירושלים, כולם לבשו לבן, לכולם היו מנחות יפות, כולם שרו ושמחו. כולם חוץ מאחד –רבי חנינא בן דוסא.
זהו, האבן מוכנה עלי רק להרימה. חשב רבי חנינא. אך כשניסה להרימה, לא הצליח, האבן היתה כבדה מאד. הו לא , האבן כבדה לא אצליח להרימה לבדי ואין לי די כסף בכדי לשכור פועלים, חשב רבי חנינה.
ישב חנינא בן דוסא על יד האבן והתייפח מבכי . הלו פעם אחת זימן לי הקדוש ברוך הוא את המתנה והנה לא אוכל ליישמה.
והנה פקח את עיני ולפניו נגלו חמישה אנשים. מוזר, חשב חנינא, מניין הגיעו?
פנו האורחים אל חנינה ושאלו: "מה לך? מדוע תבכה?"
התבונן בהם חנינה ואמר::" אבן הכנתי לבית המקדש, אך אין ביכולתי לסחוב אותה, היא כה כבדה".
ענו האורחים:"אל תדאג אנחנו נעזור לך".
חמשת האנשים הרימו עם חנינה את האבן והנה היא קלה כנוצה. הלכו האנשים צעד אחד , הלך אחריהם חנינה צעד אחד, הלכו צעד שני, הלך אחריהם צעד שני הלכו צעד שלישי, והנה פקח רבי חנינה בן דוסא את עניו, :"מה זה ? מהן המקום הזה?" תהה כשראה לפניו עיר גדולה ובתים רבים לה  ובמרכזם בית גדול, עצום ויפה."הלא זה לא יכול להיות ,במקום שלושה ימים הלכתי רק שלושה צעדים והנה הגעתי לבית המקדש".
.אך כשחיפש את האנשים שעזרו לו לסחוב את האבן, לא מצא.
ובבית המקדש שמחה והילולה אנשים מרקדים ושמחים 
לפתע אל הבמה עולה אדם גבוהה, זקן לבן לו, כובע עם פס זהב ועל צוורו מונחות אבני החושן .זהו הכהן הגדול.
הכהן מברך את הקהל בברכת הכוהנים ולאחר מכן עולים אחד, אחד ונותנים מנחות לכהן.
לפתע אל הבמה עולה איש עני,פניו נוטפות זיעה, בגדיו בלויים והוא גורר אבן
קורא הקהל:" הי אתה!תרד משם! אינך מתבייש!"
פנה רבי חנינה אל הכוהן ואמר:"סלח לי הכהן הגדול איש עני אנוכי, חנינא בן דוסא שמי. כל חיי חלמתי לעלות לירושלים ולתת מתנה, אך מה אתן הלא כה עני ואביון אנוכי. והנה השנה זימן לי השם אבן זו. סתתי בה מירקתי אותה והכנתי אותה כאבן יפיפייה לבית המקדש. אך ממקום מגורי בגליל לא יכולתי לסחבה לבד, עזרו לי חמישה אנשים, וראה איזה פלא במקום שלושת ימי הליכה הלכנו רק שלושה צעדים והגענו לירושלים אך אינני מוצאם הם נעלמו.
הכהן שתק ,הקהל שתק ונראה שכל ירושלים שתקה. לפתע חייך הכהן חיוך רחב וחיבק את חנינה חיבוק חזק. "חנינא, לא רק שאסכים לקבל את מתנתך אלא גם אציב אותה כאבן הירחיים בשערי בית המקדש. מתנתך זו היא המתנה היפה ביותר לה זכה בית המקדש.אתה כה רצית והאמנת בעזרת הבורא עד שהקדוש ברוך הוא אף שלח לך חמישה מלכים אשר יעזרו לך לסחוב את האבן.שכן חמשת האנשים שעזרו לך לסחוב את האבן-חמישה מלאכים משמים הםכה גאה אני באיש תם וצדיק כמוך רבי חנינה ומי ייתן ורבים ילמדו ממך אמונה תמה מהי".
 וכך היה, הכהן קיים את הבטחתו ואותה אבן בה סיתת רבי חנינה בן דוסא עמדה כאבן הירחיים בשערי בית המקדש. וכל עולי הרגל אשר עלו לירושלים ראו את האבן ושמעו את סיפורו של הצדיק, רבי חנינה בן דוסא.

אך חלפו שנים ולבית המקדש הגיעו אנשים רעים, בזזו אותו , שרפו אותו , החריבו אותו. ורק קיר אחד נותר מחומת בית במקדש- זהו הכותל.  איליו מגיעים יהודים מכל העולם, מתפללים ובוכים את חורבן הבית.
אך אומרים כי עמוק באדמה מתחת לכותל שוכנת לה עד היום אבן יפה וגדולה . זו הייתה אבן הירחיים בשערי בית המקדש , הלא זו לא סתם אבן, זוהי האבן אותה סיתת רבי חנינא בן דוסא –אבן מתנה
מתנה לבית המקדש.
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865