סולידריות-סיפור עם ריח טוב


"תחליט כבר מי אתה", ציוותה עלי אמונה מהר חברון, "ימני?, שמאלני?, דתי? חילוני?"
האמת שאני לא אוהב להגדיר את עצמי. עצם ההגדרה מבטלת את האישיות ואתה עוד יכול למצוא את עצמך מקדש את התואר. בכלל, אני לא כל כך אוהב את עניין ההשתייכות. מה זה ייתן לי? סתם גאווה מיותרת וסלידה ממי שאינו כמוני.
"אני לא שייך לאף אחד!", אני נוטה להצהיר, אם כי ביננו, יש קבוצה אחת שבכל זאת יש לי מקום בלב אליה. קבוצה שאני מרגיש כלפיה סולידריות, ואהיה מוכן לחלוק איתה את פת לחמי האחרון.  אמנם אין לה עדיין משנה סדורה ולא אב רוחני, אך שם בהחלט יש לה- פלצנים.
ואני לא מתכוון פלצנים במובן של חלב שקדים בקפה טחון במקום, אני מתכוון למשמעות האורגינאלית של המילה.

לנו הפלצנים, יש עקרונות מישלנו. למשל, אף פעם לא נפליץ כשיש רק אדם אחד בחדר. תמיד נדאג שיש לפחות עוד אחד שיהיה את מי להאשים. אם נרגיש סכנה לחשד, תמיד נשלים את האקט עם רקיעת רגל או כחכוח בגרון ובמעלית נשתדל להתאפק שחלילה לא ניצור שנאת חינם בין הבריות.  אך החשוב מאד בחוקתנו הוא שלעולם, לעולם, לא נשפוט, נלין או נכלס קולגה שנפלט  לו בפומבי. ואת זה הבנתי עוד כשהיתי ילד.
כשהיתי ילד, הגיעה אלינו לבית השכנה החדשה. וכמו בכל ביקור נימוסין ההורים שלי הגישו קצת אוכל ,שתייה ופיצוחים .  לאחר שמזגנו תה נענע מהסרוויס מלונדון,  ישבנו אני, ההורים והשכנה בסלון והאווירה היתה די טובה עד שפתאום....
נשמע רעש של גרירת ספה. וכשאני אומר ספה, אני מתכוון לכבדות שאין להם גומי ברגליים. זה היה מן רעש כזה שאי אפשר להתכחש לו, אי אפשר להמשיך את הדיון ולהתעלם כאילו לא קרה כלום. אני אפילו לא זוכר אם היה ריח מרוב שהיה צליל. זה היה נוד כל כך אדיר שאם היו מדליקים אותו, היה אפשר להוציא פצלי שמן מהאדמה. הסרוויס והכוסות לא רעדו, זה רק בסרטים, אך בהחלט כמה כלבים באותו רגע של רעש, הצליחו להשתחרר מהרצועה ולברוח.

ברור שזו היתה השכנה. אני ישבתי לידה והרגשתי את דפיקות הלב שלה, את העיניים הפקוחות והלא ממצמצות שלה ואת הפנים הקפואות.  וזו היתה הפעם הראשונה שחשתי אמפתיה, רחמים ותחושה שזה הזמן לפרוס את כנפיך על החלש.
ואז עשיתי את המעשה הכי אצילי בכל חיי,  הסתכלתי לכולם בעיניים ובקשתי "סליחה" ואמרתי "כואבת לי הבטן" .
מאז כשעברתי ליד השכנה, היא הכניסה אותי לבית,  נתנה לי את הקציצות הכי יפות, שמרה לי את הצ'יפס שמתחת לאורז והוציאה עמוק מהארון טובלרונים ששמרה רק לי.


הבנתי שאני חלק ממשפחה גדולה, עברתי את מבחן הסולידריות
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865