סופגנייה מגרגר חיטה-עממי

הימים היו ימים קשים, לא היה לי כסף, לא היו לי בגדים חמים ולא אוכל. כבר שלושה ימים לא אכלתי ובטני התכווצה. הימים היו ימים קרים, הרוח נשבה, הגשם טפטף והשלג ירד פטיט, פטיט. לו יכולתי רק לאכול משהו אך כל שהיה לי בכיס הוא גרגר חיטה קטן. התבוננתי בשמים ולפי הירח זיהיתי כי היום הוא נר ראשון של חנוכה. "הו חנוכה", נזכרתי שהיתי ילד הבית היה חם, אבא הדליק נרות , אימא הכינה לביבות וסופגניות וכולנו שרנו ורקדנו. מה לא הייתי נותן בשביל חתיכה של סופגנייה. אבל עכשיו אני כאן לבד . בגשם, ברוח ובשלג שיורד פטיט, פטיט."
לפתע מרחוק זיהיתי עיירה של יהודים. הו, חשבתי, הנה ניצלתי. הלו יהודים הם רחמנים בני רחמנים. יראו אותי ומיד יארחו אותי בביתם, יתנו לי לגום ממרק חם, ואולי אף יגישו לי סופגנייה. כן אין כמו להיות קבצן ולעורר את טוב ליבם של הבריות. אך כשנכנסתי לעיירה מה פלא היה הדבר. העיירה הייתה חשוכה ,אף לא נר אחד דלק. מוזר, חשבתי, ה לו היום נר ראשון של חנוכה וכאן הכול חשוך. העיירה הייתה כה שקטה. מוזר, חשבתי, הלו היום נר ראשון של חנוכה ואין קול שירה
ניגשתי אל אחת הדלתות ודפקתי. "סליחה" שאלתי "לא אכלתי כבר שלושה ימים, יש לכם משהו קטן לאכול?". "תסתלק מפה" הייתה התשובה "אין לנו אוכל לקבצנים כמותך". מוזר חשבתי. כך לא מתנהגים לקבצן. ניסתי לבקש אוכל גם מדירי הבית השכן ,אך גם הם גירשו אותי בבושת פנים. "החוצה, אין לנו שום דבר בשבילך!". כך גורשתי מכל בית ומכל דלת. הייתי חסר אונים ,אולי אוכל את גרגר החיטה האחרון שנשאר לי, חשבתי, אך הנה ראיתי בית מרוחק הי שם בקצה העיירה, בית שעוד לא ביקרתי. דפקתי בדלת, אך לא הייתה תשובה. עוד דפיקה, אך אין עונה. בתחתי את הדלת ונכנסתי בזהירות. הבית היה חשוך אך בקצה המסדרון ראיתי דלת עץ גדולה, פתחתי אותה והנה ראיתי חדר קטן מואר בנר חנוכה ראשון. ידעתי, שהיום נר ראשון, חשבתי. אם לא אוכל, לפחות אתבונן בנר ואראה את האור בתוך כל החושך . כל שמחתי, עד כי שרתי ורקדתי ולא שמתי לב שיש עוד משהו בחדר.
אותו אחד ישב על כסא עץ, בהה בקיר ולא אמר מילה.
"שלום", הצגתי את עצמי, "לי קוראים עומר, ואני מקבץ נדבות. אך אני יודע לעשות עוד כמה דברים. אני יודע לספר סיפורים, לשיר ששירים ואני יודע גם לחולל ניסים". 
האיש התבונן בי במבט עקום ולפתע אמר. "מה?!, ניסים, שטויות, אין דבר כזה ניסים, ודע לך שאם אתה רוצה ממני משהו אז אין לי כלום".
"כן, כן" השבתי, "דע לך שאני יכול להפוך גרגר חיטה לסופגנייה.
"גורנישט מן גורנישט" הוא התרגז. "אל תבלבל לי את האוזן, אי אפשר להפוך גרגר חיטה לסופגנייה".
"אפשר" עניתי "אם רק תביא לי סיר, אני מבטיח לך, שזה גרגר החיטה יהפוך לסופגנייה!"
"נו, נראה" הוא אמר והוציא סיר גדול "אך נארה אותך, חכם גדול, מחולל לי נס לחנוכה והופך גרגר חיטה לסופגנייה". לקחתי את גרגר החיטה, הנחתי אותו בזהירות בסיר, סגרתי את הסיר והכרזתי "כל שנותר עכשיו הוא לחקות שמונה ימים ותהיה לנו סופגנייה מגרגר חיטה
"מה!?" הוא התפלץ "שמונה ימים?!, זה המון זמן! אי אפשר למהר, אי אפשר לזרז, הבטן שלי מקרקרת"
חייכתי, "אפשר, אפשר. אך מדוע לנו, ידוע שבחנוכה נסים מתרחשים בשמונה ימים. אך אם אתה רוצה לזרז אפשר אם רק תביא לי כוס קמח וכוס סוכר זה יהיה מוכן ה רבה יותר מהר, אבל אין לך הלו אמרת שאין לך כלום על כן נצטרך לחקות שמונה ימים".
האדון התבונן בי, התבונן בסיר ואמר "תשמע בחורצ'יק, למה אתה מעליב אותי? אתה בא לבית שלי, עומד ליד החנוכייה שלי וטוען שאין לי כלום . איזו חוצפה. רק תדע לך בחורצ'יק שבאמת אין לי כלום אז אל תגיד לי שאין לי כלום. אך לשכנה שלי זלדה יש קמח וסוכר. זלדה!, זלדה יש פה בחורצ'יק שוען שהוא יכול לחולל נס ולהפוך גרגר חיטה לסופגנייה. אבל מה הוא מספר לי שצריך לחקות שמונה ימים . ואין לנו סבלנות. אז הוא אומר לי שאם אני אביא לו סוכר וקמח זה יזדרז ואת יודעת זלדה שחוץ מסיר אין לי כלום. אז מה אני מבקש קצת קמח וסוכר. נו את יודעת שאני תמיד לא מחזיר אז אין לך מה לדאוג"
זלדה מיד הגישה לי כוס קמח וכוס סוכר. אני שפחתי לסיר הוספתי מים לשתי מהר, סגרתי את הסיר והכרזתי: "זהו, עכשיו צריך לחקות רק שלושה ימים" זלדה ובעל הבית הזדעזעו "מה?!" הם אמרו, "שלושה ימים זה המון זמן! "אי אפשר למהר? אי אפשר לזרז? הבטן שלנו מקרקרת."
"אפשר" חיכתי, "אם רק היה לי שמן וכריים חמות זה היה מזרז את העניין."
"גולדה!" שניהם צעקו ביחד. "גולדה, יש פה יש פה בחורצ'יק שטוען שהוא יכול לחולל נס ולהפוך גרגר חיטה לסופגנייה. אבל מה הוא מספר לנו שצריך לחקות שלושה ימים . ואין לנו סבלנות. אז הוא אומר לי שאם אני אביא לו שמן זה יזדרז ואת יודעת גולדה שחוץ מסיר אין לי כלום. אז מה אני מבקש קצת שמן. נו את יודעת שאני תמיד לא מחזיר, אז אין לך מה לדאוג" גולדה מיד ניגשה בסערה עם בקבוק שמן "סופגנייה מגרגר חיטה, את זה אני חייבת לראות". האש דלקה וחיממה את הכריים הנחתי את הסיר על האש הוספתי שמן והכרזתי , "זה עכשיו נחכה שמונה שעות, אלא עם כן תהיה פה ריבה ואבקת סוכר".
מיד שלושתם יצאו בריצה וחזרו עם ריבה, אבקת סוכר. השמן כבר הספיק לטגן את הבצק וכל שנותר לי הוא להוסיף ריבה ואבקת סוכר. "זהו" הכרזתי "יש לנו סופגנייה מגרגר חיטה. בהדרת קודש הם פתחו את הסיר ומה הם גילו להפתעתם-סופגנייה מגרגר חיטה. ארבעת האנשים נעמדו מופתעים ומוקסמים.
"יוזל, הרשל, רוחל, שרואל, פרוייקה, דוודקה באו לראות את הנס שחולל לנו האורח לחנוכה- סופגנייה מגרגר חיטה". ומיד החלו להיכנס בזה אחר זה אנשי העירה וכל אחד הביא עימו משהו לחגוג את האירוע. זה הביא קערת לביבות, וזה תפוחי אדמה, זאתי הביאה יין וזאת לחם גדול טרי היו שבאו עם עוד סופגניות והיו שהביאו כלי נגינה. וכך כל הלילה שרנו רקדנו ואכלנו. הו כמה אכלתי. ולאחר שחגגנו התארחתי בנר הראשון בביתה של גולדה. ובנר השני אצל זלדה. ובנר השלישי אצל פרויקה. ובנר הרביעי דווידקה, ובנר החמישי אצל מוטל, והשישי אצל יוסל, והשביעי אצל הרשל ובנר השמיני אצל רבי קלמן. וכולם נתנו לי לשתות. וכולם נתנו לי לאכול. וכולם הציעו לי מיטה ובגד חם וזו הייתה החנוכה הכי שמחה. אך בסוף החג לבשתי את עדרת הקבצנים שלי חבשתי את מצנפתי ושמתי פעמי לדרך. "חכה" קראו אנשי העיירה. "אנחנו רוצים שתשאר, אנחנו רוצים שתחולל לנו עוד ניסים" אני חייכתי אך המשכתי בדרכי.
אך למען ההגינות אגלה לכם סוד. לא באמת חוללתי נס, הלו לא באמת הפכתי גרגר חיטה לסופגנייה. הנה אתם החכמים שמתם לב שערבבתי קמח וסוכר, טיגנתי בשמן ופיזרתי אבקת סוכר. אך למען האמת מאותו יום שעזבתי את העיירה התרחש נס גדול יותר הרבה יותר מאותה סופגנייה. מאז שעזבתי אנשי העיירה למדו לפתוח את הלב והכיס וכל קבצן אחר שהגיע לעיירה התקבל בסבר פנים יפות ותמיד התקבל בקערת מרק חם, ארוחה דשנה ומיתה חמה. וזה הנס האמיתי שהתרחש בחנוכה ובעזרת השם יחול עלינו כל השנה.
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865