סיפור מצרפי לעומת סיפור עלילתי.

עולם סיפורי הילדים מקיים שתי סוגות עיקריות. סיפור מיצרפי וסיפור עלילתי. כאשר בסיפור המצרפי העלילה היא שולית אלא ההחשפות לדמויות היא החשובה. בסיפור העלילתי הגיבור יוצא למסע בסופו יחווה שינוי.  במאמר זה אעמוד על ההבדלים בין הסיפורים השונים ועל ההדגשים המומלצים של מספר הסיפורים בכל סיפור.

סיפור מצרפי.
זהו סיפור המתאים בדרך כלל לגילאי 2-4 בו נוספת או מוחסרת דמות או אוביקט דומיננטי עד להשלמת התמונה (איילת מטיילת, מעשה בחמישה בלונים וכד'). ישנם סיפורים מצרפי בהם הגיבור בכל תרחיש נפגש עם דמות נפרדת (לדוגמא, איפה פלוטו). הסיפור ייסתיים בד"כ כאשר כל הדמויות המצורפות ישתתפו בתרחיש האחרון או להבדיל כל הדמויות יעלמו עד להשארותה של דמות אחת או להיעלמותה.
יתרונו הגדול של הסיפור , שהוא בעל מבנה קבוע, כלומר הילד מוכן לתרחיש הבא. ההכנה או ההבנת המבנה הסיפורי מקנה לילד בטחון. כמו כן סיפורים אלו מסופרים בשלבים הראשונים של רכישת השפה וההתפתחות הקוגנטיבית להבנת מבנה עלילתי, כך שהסגנון הצירופי מהווה בית חם ויציב למאזין. כחלק מהמבנה הבטוח יצטרף בדרך כלל שיר חוזר לאחר כל סצינה (אל תדאג רוני רון , זה סופו של כל בלון, משוך בגזר, משוך בגזר אין כמוהו גזר. משוף ימינה , משוך שמאלה ו....לא יצא הגזר). 
בסיפורים אלו המסר או העלילה מקבלים משמעות שולית, לעומתם החוויה דרך "הכרת הנוסחה", הן הדומיננתיות. במובן זה תפקיד המספר סיפור מצרפי הוא אף מהותי יותר מזה המספר סיפור עלילתי , זאת משום שהאופן בו הסיפור מסופר חשוב יותר מהסיפור עצמו.

סיפור עלילתי.
סיפור זה מתאים לגילאי ארבע ומעלה.  בגילאים אלו מתחילה להתגבש הבנה עלילתית ומעבר לחוויה הסיפורית ההזדהות, מתקיימים אצל הילת זהויות ריגשיות עמוקות, עם הגיבור והעלילה. כאן עלי להדגיש כי זהויות עם הדמויות מתקיימות גם בסיפור מצרפי ובגיאים צעירים מאד, אך סיפור עלילתי לעומתו מהווה משאלות לב או תהליכים פנימיים וסמויים אצל הילד (והמבוגר). לפיכך חשוב מאד לילד ליצור בסיפור מבנה דיכוטומי של מאבק בין הטוב והרע. גיבור הסיפור יהיה טוב ( דמות שיהיה אפשר להזדהות איתה), לעומת
המכשול הרע. כמו כן על הגיבור לעבור תהליך לשינוי, השינוי מהווה את השינוי שרוצה גם הקהל לחוות. למרות שהדברים הנאמרים נשמעים גבוהים, אם ננתחכל סיפור עלילתי נמצא שהגיבור חווה שינוי
מבנה הסיפור העלילתי
את הסיפור העלילתי נחלק לחמישה חלקים
1. פתיחה. זו מבטאת את המרחב של הסיפור, היכן הוא מתרחש, מהוא העולם הסיפורי. הפתיחה מהווה רמיזה לסגנון הסיפור-מפחיד, מצחיק וכד'. בדרך כלל הפתיחה מייצגת תמונה שלווה של מציאות.
2. שינוי. בדרך כלל השינוי מפר את השלווה ונוצרת בעיה, דרקון שחוטף נסיכה, מלך שצמחו לו קרניים וכד'.  השינוי יכול להיות שינוי אישי לדוגמא , תינוק שטרם לידתו מובטח למפלצת או קולקטיבי כגון מלכת הצפון שמשטלטת על ממלכה. השינוי מוביל את הגיבור לצאת למסע להחזרת השלווה.
3. מסע.זהו כמובן החלק הארוך ביותר בסיפור. במסע הגיבור חווה התנסויות להחזרת השלווה. לעיתים יוצאים כמה גיבורים שנכשלים במשימה ורק האחרון מצליח. לעיתים אף הגיבור הראשי נכשל ובפעם האחרונה הוא מצליח.
4. פתרון. הגיבור מצליח במשימה, הוא מנצח או מוכיח את הרע, עונה על התשובה, מבין על בשרו את הטעויות שלו וכד'.
5. סוף. בעזרת הפתרון של הגיבור השלווה המיוחלת חוזרת. אך הגיבור אינו חוזר להיות מי שהיה אלה הוא חווה שינוי. השינוי יתבטא בהבנה גלויה או סמויה, במעמד בכיר יותר או בפרס שיקבל (עד לשנות השישיים היה הפרס נסיכה בלונדינית).
לעיתים הפתיחה והשינוי או/ו הפתרון והסוף יצורפו יחדיו.  למרות שנראה כי המבנה העלילתי מולבש אך ורק על סיפורים הירואיים, השינוי המסע הפתרון והסוף תואמים כל סיפור עלילתי , אף אם הסיפור נראה "פשוט". ניתן למצוא כי חוקי הסיפור העלילתי תואמים את החוקים האפיים של אורליק. ולכן המלצתי היא בבנית הסיפור, עלינו להתייחס למבנה הסיפור העלילתי. לדעתי כל חריגה, יצירתית אשר תהיה עלולה להקשות על הילד. דעתי היא כי עלינו כמספרי סיפורים וכמחנכים להגיש לילד את התבנית הברורה ביותר של הסיפור ואופן הצגתו.
 
דוא"ל      
omersantur@gmail.com

כתובת למשלוח דואר     
מושב גבעת ישעיהו 130 ד.נ האלה 99285
טלפון     
054-4700390  עומר ראובני

טלפקס   
02-5868865