העיר ועכבר הכפר- משלי איזופוס

מעשה בעכבר כפר, שהיה די מאושר. בכל בוקר עם זריחה יצא לעבודה ושר:
"אני עכבר הכפר, אני כה מאושר
עובד לי בגינה, מגדל עגבנייה
אמנם האוכל דל, אבל זה לא חבל
כי אני עבר הכפר, אני כה מאושר".
והנה יום אחד בא לבקרו בן דודו עכבר העיר שגר בעיר הגדולה, היכן שיש בנינים גבוהים, ומכוניות רבות. עכבר העיר נכנס לביתו של עכבר הכפר התבונן בבית הצנוע וחשב: "אצלי בעיר הסלון מרווח, גדול המטבח, יש ווילון, יש חלון, יש סגנון, אך כאן הכול חידלון"
גם שאכל עכבר העיר את האוכל של עכבר הכפר הוא לא היה מרוצה. "מה אתה נותן לי לאכול?!" הוא רטן "גרגירי חיטה?!, קליפות של כרוב?!. הלא אצלי בעיר הגדולה אוכלים בלי בעיות ביצים, גבינה עוגות וביום שבת אוכלים.....בורקס! נו טוב אני עייף היכן המיטה שלך?" הוא שאל ועכבר הכפר מייד הציע לו את מיטתו. אך שניסה עכבר העיר לישון במיטה היא לא הייתה נוחה לו. היא הייתה קשה. "די נמאס לי להיות כאן" התרעם עכבר העיר. "האוכל קשה ,המיטה קשה, הכול כאן קשה . מה דעתך לראות כיצד החיים אצלי בעיר. אצלי המיטה רקה ונעימה. האוכל מצוין ולא צריך לעבוד כל כך קשה, בוא הצטרף אלי לעיר הגדולה". עכבר הכפר הסכים ושניהם שמו פעמיהם אל העיר הגדולה, כשעכבר העיר שר: "אני עכבר העיר, ועולמי מסעיר
אוכל בלי בעיות, ביצים גבינה עוגות
ובמיטת פשתן, אשן לי גם אשן
כי אני עכבר העיר ועולמי מסעיר".
כהגיעו שניהם אל ביתו של עכבר העיר, התפעם עכבר הכפר וחשב" איזה בית, איזה חלון , איזה סלון, יש כאן סגנון! אבל עכשיו אני רוצה לישון". עכבר הכפר נשכב לו במיטתו של עכבר העיר. והמיטה הייתה נוחה להפליא, מיטת פוך נוצות נעימה. עכבר הכפר מייד עצם את עיניו כשלפתע שמע רעש מקפיץ. "אל תדאג" צחק עכבר העיר " זה בסך הכול מכוניות נוסעות בכביש". אך עכבר הכפר כבר לא הצליח להירדם ברעש. "בוא נלך למטבח" הוא הציע. "אמרת שהאוכל אצלך בעיר טעים מאד". ואכן כשהגיעו למטבח, עכבר הכפר לא האמין למראה עיניו, היו שם ביצים, גבינה, עוגות ושניהם החלו לאכול. במיוחד עכבר הכפר שנגס לו מעוגת השוקולד ומהגבינה הצהובה ולא שם לב שיש עוד מישהו רעב במטבח, מישהו שאוהב לאכול עכברים.......חתול!. "מהר!" קרא עכבר העיר "ברח!" ושני העכברים נסו על נפשם . הם טיפסו לארון ומשם לחלון ורק ברגע האחרון הצליחו להיכנס לחור ללא פגע.
"שמע " אמר עכבר הכפר כשהוא רועד מפחד. "נכון שהמיטה שלך נוחה אך אי אפשר לישון בה עם כל הרעש הזה. ונכון שהאוכל כאן מאד טעים, אך אינני רוצה לאכול אוכל משובח כשאני בעצמי עלול להיות טרף לחתול וכל היום אצטרך לפחד ולברוח ממנו. אז אתה , תישאר כאן בעיר עם המיטה הנוחה והאוכל הטעים ואני אחזור אל הכפר, אל האוכל הדל אל העבודה הקשה והמיטה הקשה. אך לפחות אוכל לישון בשקט ולא אצטרך לפחד כל הזמן מהחתול. אתה תחייה בעיר, אני אחזור לכפר והעיקר שכל אחד יהיה מאושר: "כי אני עכבר הכפר, אני כה מאושר
עובד לי בגינה, מגדל עגבנייה
אמנם האוכל דל, אבל זה לא חבל
כי אני עבר הכפר, אני כה מאושר".