שבעה במכה אחת – האחים גרים



מעשה בחייט עני שחלם להיות מלך. "מה הטעם בעובדתי" הוא חשב. "הלו עובד אני מנץ החמה ועד קץ הנשמה, ומה אני מרוויח , פרוטה. לו הייתי מלך לא הייתי צריך לעבוד קשה. הייתי יושב לי על כסא המלכות ורק הייתי מצווה ומיד היו כולם מצייתים". כך בהה לו החייט התקרב שהוא שר " לו הייתי מלך יבבם יבבם". והנה שם לב החייט בשבעה זבובים עפים להם סביב העששית. החייט קם בזהירות מכיסאו שלף את שתי ידיו ובמחיאת כף אחת הרג את כל הזבובים. "אני לא מאמין הצלחתי לקטול את כולם במחיאת כף אחת. כן אני החייט הצלחתי להרוג שבעה זבובים במכה אחת!". החייט החליט לציין את האירוע ורקם על כובעו "שבעה במכה אחת". לאחר מכן יצא לרחוב עם כובעו שהוא שר:
"אני החייט האמיץ,
האמיץ, הגיבור ללא חת.
אני שניצחתי, אני שניצחתי
שבעה במכה אחת!"
שמעו האנשים את שירו של החייט, וקראו את שרשום לו על כובעו והנה כולם קוראים:"איזה אמיץ, איזה גיבור, הוא ניצח שבעה שודדים במכה אחת!". האנשים לא ידעו שהחייט ניצח בסך הכל שבעה זבובים, הם חשבו שאם הוא מציין על כובעו "שבעה במכה אחת" זה כנראה משהו חזק ועצום. אך החייט חשב שזו הזדמנות נהדרת לנסות מזלו בעולם. הוא מייד רץ לביתו ולקח שני דברים לדרך. בכיס האחד הוא הכניס גוש גבינה ובכיס השני-ציפור. וכך שם פעמיו החייט לדרכו כשהוא שר:
"אני החייט האמיץ,
האמיץ, הגיבור ללא חת.
אני שניצחתי, אני שניצחתי
שבעה במכה אחת!"
"היי, אתה", שמע החייט קול רם שעבר ביער .החייט הסתובב והנה ראה ענק זועם. "אינך יודע כי מי שעובר בשביל שלי אני מועך אותו כמו צלחת, אני מגרד אותו כמו פדחת" רעם הענק. "הנה ראה איזה חזק אני. אני יכול לסחוט אבן עד יטפטפו ממנה מים" הוא הרים אבן גדולה וסחט את האבן עד שיטפטפו ממנה מים.
"שטויות", קרא החייט "אני יותר חזק". הוא הוציא מכיסו את גוש הגבינה, והחל לסחוט את הגבינה עד שיטפטפו ממנה מים. הענק הטיפש לא ידע שזו גבינה, הוא חשב שזו אבן.
"אם כך" אמר הענק, "אני אזרוק את האבן הזו כל כך רחוק עד כי תגיע אל ההר הגבוהה שם באופק". והנה לקח הענק אבן וזרק אותה כל כך רחוק ,עד שהגיע אל ההר הרחוק.
"שטויות" טען החייט, "אני יכול לזרוק אבן עד שתעלם בשמיים". הוא הוציא מכיסו את הציפור וזרק אותה לשמיים. זו החלה לעוף ונעלמה ברקיע , אך הענק הטיפש חשב שזו הציפור היא אבן.
"רואה אני כי יש לי פה עסק עם בחור דיי חזק, אם כך נערוך מבחן אחרון. נרים ביחד עץ. אני ארים את הגזע ואתה תרים את הענפים. "אין בעיה, זה נשמע קל מאד" צחק החייט. הענק אכן הרים את הגזע, אך החייט במקום לסחוב ת הענפים, הוא ישב עליהם, כך שהענק הטיפש גם סחב את העץ כולו וגם את החייט. הדרך ארכה והענק החל להתעייף. "מה דעתך לנוח קצת" ,הוא ביקש "מה פתאום לנוח, רק התחלנו ללכת". הענק טיפס על ההר שהוא סוחב גם את העץ וגם את החייט. "נו התעייפת" הוא שאל. "אני?!" צחק החייט "מה פתאום". לבסוף תשו כוחותיו של הענק, הוא הניח את העץ וניגש אל הענק. ובדיוק באותו רגע, קם החייט ועשה עצמו מרים את הענפים. הענק לא האמין מעולם לא פגש ברנש כל כך חזק . הוא ניגש אל החייט ביראת כבוד כשלפתע קרא את שכתוב לו על הכובע: "שבעה במכה אחת!".
"אם הוא ניצח , שבעה ענקים במכה אחת , הוא בוודאי עלול לנצח אותי" , חשב הענק ולפתע שלח את רגליו ונס על נפשו מהחייט. "ענק טיפש", צחק החייט "אם הצלחתי לגבור עליו אצליח בכל משימה" וכך שם פעמיו החייט לעיר הגדולה שהוא שר:
"אני החייט האמיץ,
האמיץ, הגיבור ללא חת.
אני שניצחתי, אני שניצחתי
שבעה במכה אחת!"
כשהגיע החייט אל העיר הגדולה, הנה הוא ראה שאנשיה עצובים. כששאל את בעל הפונדק בו הוא שכן , מדוע העצב שורר על העיר זה הסביר לו כי שני ענקים מסוכנים השתלטו על העיר, הם דורכים על הבתים, מפחידים את הילדים. המלך ששלח את כל אביריו ולוחמיו להלחם בענקים נותר ללא צבא משום שאלו הענקים ניצחו את כולם ועכשיו מציע המלך את כתרו וארמונו לכל אחד אשר יצליח לנצח את הענקים. "נראה לי שאני מתאים למשימה", הכריז החייט ויצא באישון לילה למקום משכנם של הענקים.
הענקים ישנו באותה עת תחת עץ אלון גדול הם היו מסוכנים מאד, הבטן שלהם הייתה גדולה כמו הר, הפה שלהם עמוק כמו מערה והשיניים שלהם היו חדות כמו סכינים. אך החייט האמיץ לא פחד. הוא טיפס על העץ תחתיו ישנו הענקים וזרק אבן על אחד מהם. הענק הנפגע התעורר בבהלה והעיר את הענק השני "היי אתה, כיצד אה מעז לזרוק עלי אבן ולעשות עצמך יישן, אם עוד פעם אחת זה יקרה אני אלמד אותך לקח". הענק השני לא הבין הלו הוא ישן, "בודאי זה עוד אחד מתעלוליו , אך כדאי שיזהר זה, כי למרות שהוא שותפי לא אתן שיעירו אותי סתם כך". שני הענקים ישנו כשהפעם החייט זרק אבן על הענק השני.
"הפעם זה עובר כל גבול, גם אתה מעיר אותי וגם זורק עלי אבן כנראה שאתה רוצה לריב". הענק הראשון לא הבין, "שמע, אם משעמם לך אז מוטב שתציק לאנשי העיר ולא לי כי אני מנסה לישון אך הזהר לך סבלנותי מוגבלת". שני הענקים חזרו לישון כשהפעם החייט זרק שתי אבנים על שני הענקים. אלה התעוררו , קמו על רגליהם והחלו לריב . הם משכו אחד לני בשיער. הרימו אגרופים נשכו והתגוששו וכל כך נבהלו זה מעוצמת המכות של חברו שברחו איש מרעהו. הענק הראשון ברח מזרחה והענק השני ברח מערבה. ומירוב מנוסה שכחו את הכובעים.
החייט לעומתם לא ברח, הוא ירד מהעץ והלך לו אל ארמון המלך עם שני הכובעים כשהוא שר:
"אני החייט האמיץ,
האמיץ, הגיבור ללא חת.
אני שניצחתי, אני שניצחתי
שבעה במכה אחת!"
המלך בתחילה לא האמין לחייט שהוא ניצח את שני הענקים. "הלו אבירים חזקים ממך לא שבו , ואתה כלל לא אביר". גם כשהראה החייט למלך את שני כובעי הענקים , המלך לא השתכנע . אך כשהביט במלך בכובעו של החייט, הוא חשב לעצמו: "הלו אם הוא ניצח שבעה ענקים במכה אחת ודאי הוא ניצח גם את שני הענקים. אכן ברנש אמיץ וגיבור חייל הוא, ואם אחד כזה עליי לקיים את הבטחתי. מייד כינס המלך את אנשי העיר והכריז על החייט כעל המלך החדש , הוא המלך שניצח את שני הענקים. כל ההמון קרא בהתלהבות "יחי המלך!", "יחי המלך!". וכך החייט הגשים את חלומו ומחייט עני הפך למלך. ואם יזדמן לכם להגיע אל העיר הגדולה אולי תתקלו בארמון , שם בארמון יש חדר גדול ובחדר יושב לו מלך. הוא היה פעם חייט. אך אם תסכיתו אוזו אל החלון אולי תשמעו את המלך שר עד היום:
"אני החייט האמיץ,
האמיץ, הגיבור ללא חת.
אני שניצחתי, אני שניצחתי
שבעה במכה אחת!"