בז'סקי -סיפור לחג החרות

עודכן ב: פבר 4

לייזר בז'סקי הוצב זו השבת השלישית ברציפות במכבסה. הוא לא רצה להתלונן גם כי לא רצה לעורר מבט לא רצוי וגם כי זו הייתה הזדמנות להקשיב לקטעי חזנות ברדיו הקטן. בשנה וחצי שהוא ופסיה הגיעו לקיבוץ, הוא בילה עשרות שבתות במכבסה וכבר הספיק לייצר טקס משלו. תחילה היה מחכה כמה דקות, בוהה בקולם של המכונות הגדולות. אחר כך היה מוציא בזהירות את הרדיו משקית המשביר שלו, מחבר לחשמל, מצמיד לאוזן ומכוון לקול ישראל. קליטת התחנה המיוחלת דרשה עדינות של יד אומן ואוזן רגישה לרעשים. כשנעימות החזנות הופיעו, הוא הניח את הרדיו בזהירות על הרצפה, מקפיד שהצליל לא יתלכלך. לאחר שווידא כי לרדיו הקטן אין רצונות משלו, היה יוצא החוצה, בוחן שאף חבר לא מבקר במפתיע, מדליק סיגריה ושואב את ההתרגשות הראשונה של ערבוב הזמירות עם האוויר שבחוץ. לבסוף היה חוזר, סוגר את דלת הברזל, מתיישב על כיסא העץ ועוצם עיניים בהנאה. על מה חשב לייזר בז'סקי כשעצם את עיניו? על מה חשב? על הטנור רייב זבולון קוורטין?, על הילדות בעיירה שאף אחד לא ידע את שמה? על אהובה שסירבה לברוח איתו? מכיוון שאזניים ברוך השם היו לו, יכל לייזר לשמוע מישהו מתקרב. מרחק ההליכה הותיר לו מספיק זמן לכבות את הרדיו ולפתוח את הדלת. דמותו של מרכז הענף הציצה אל תוך החדר ובאקסנט מקומי שאל: "בז'סקי, אלע גוט? "אלע איז געזונט- טוייף מאוס" חייך לייזר. כשחזר להקשיב שוב לרדיו, האלע גוט של החבר נמרח על הזמירות וכיסה את התחינה בצבע אטום. אפילו שהרב משה קוסוביצקי פצח במסכת בקשה, יראה והסרת הגזרה, שהייתה מבקעת את ליבם של הקשוחים שבצוררנו ה"אלע גוט" הזה הופיע וריקד בזלזול מול הזכרון העתיד לדעת. מה שלייזר בז'סקי לא ידע, כי באותו זמן שה"אלע גוט" הדיר את חלומותיו, שמועה הרת גורל הדירה את מנוחתם של כלל החברים. בתחילה חשבו כולם שזו הלצה, סתם לשון ערסית של אחד המייסדים העריריים. אחר כך החליטו לבדוק בחשאי, חיברו פיסות מידע וכשהתמונה התבהרה, הבינו כולם כי יש כמה לורדים שעומדים להצביע בבחירות הקרובות למפ"ם. בערב נשאר ללייזר מעט זמן עד שיסגרו את חדר האוכל. הוא הספיק להכניס לשקיק חבילה של ביסקוויטים שבורים מבלי שאף אחד יראה, למלא במנשק'ה שלו ביצים, הרבה ביצים, לחלוף ליד הגן של פייגלה שלו ולראות מה שלומה. "טאטע, איך בין טרויעריק צו זיין דא" אמרה הקטנה שהרגישה את בואו וחיכתה לו ליד הגדר. לייזר ליטף את לחייה האדומה, והוציא את שקיק הביסקוויטים "שא מיין מיידל, עסן שנעל". הלחי הקטנה התנפחה מפרורי הביסקוויטים ולייזר בז'סקי בחן כיצד ביתו אוכלת מהר לפני שהמטפלת תדע. מה שלייזר בז'סקי לא ידע שבאותו זמן שהקטנה בלעה, היתה המטפלת בשיחה נוקבת על כך שאסור לבלוע את התרחישים האחרונים וצריך לגרש מיד את הסוררים ואי אפשר לירוק לבאר ועד יום שלישי צריך לשים להם את המזוודות בצומת ולשלוח אותם לקיבינפלוך מאוחד ושיצביעו שם למאיר יערי וכל הבולשביקים שלו. למחרת בצהרים הגיע שוב לייזר בז'סקי לחדר האוכל, הפעם עם שתי מנשק'ות. הוא דאג למלא את הסירים המחוברים בלוקשים, קציצות עוף, תפוחי אדמה וכרוב כבוש. בין המבט הכועס של החברים לבין הסקנדל של פסיה אם יחזור לחדר בידיים ריקות, העדיף את האפשרות הראשונה. מהתור של המים הקרים, ניגשה אליו סדרנית העבודה ולייזר כבר הכין את עצמו לנזיפה ציבורית. אבל החברה דווקא לא העירה, הפעם היא דיברה בחביבות והסבירה שביום שלישי יש בחירות לכנסת ויש מקרה חירום בקיבוץ ולכן החליטו במזכירות לידע את בז'סקי שגם את ביום השבתון הוא יבלה במכבסה. מה שלא ידע לייזר בז'סקי שהמצב הוא באמת מצב חרום וכבר ארבע לילות החברה ועוד כמה חברים הספיקו להגיף את שלושת הצוררים הסטלניסטים והצליחו לשכנע אותם לחזור הביתה בעזרת כמה איומים ריגשיים , הבטחות לשמירת מקומות קבועים בחומה הסינית ומתן כמה מפתחות לצרורם הדל. הוחלט גם באספה מצומצמת כי אלו יושגחו ביום הבחירות וילוו לקלפי, תוך הצצה מתונה מהחלון. בשלישי בלילה התחילו לספור את הקולות. המעטפות נפתחו בקודש ויראה וקולות אנחה התפזרו באוויר בכל פעם שהופיעה על הפתק האות "א". במעטפה ה500, הבינו כולם שהגזרה הוסרה והבקשות הצליחו. "שום מפ"ם ושום שמפ"ם ושהתנועה תדע שאנחנו הכי נאמנים", הכריז יו"ר ועדת הבחירות. האווירה היתה נהדרת, תה מתוק ועוגת תפוחים הוגשו לחברים, בדיחות פלמ"ח העלו חיוך על הקשוחים שבחדר ובמעטפה ה540 כולם כבר הצטרפו לחיקוי האינטרנציונל במבטא רוסי כבד. קול השירה הופסק שכולם שמו לב איך פתאום אחד החברים קופא במקום כלא מאמין. כשהראה את הפתק כולם לא האמינו. על הפתק הופיעה האות "ח" - תנועת החרות. במשך כל הלילה נשאלו שאלות וחשדות. הלו לא יעלה על הדעת שאפילו הבורג הכי מסובב יעלה על חוסר דעתו. זו כבר לא בגידה אלא קריאה לקרב! אבל מי מבין החברים יכול לעשות את זה. איזה שד מוטרף נכנס בחבר או החברה?. בסטייה מהמקובל, ערב תרבות שישי הפך לאספת חירום שנמשכה עד שבת בבוקר. על הפרק עמדה השאלה, מה אומרים למפלגה ומי הנציג שיסביר. היו כאלו שדרשו קודם כל לעשות בירור רעיוני נוקב ורק כך לבנות אמון, היו כאלו שדרשו קודם כל לבנות ורק אחר כך לנקב . בשורות הראשונות ישבו שלשה ותיקים עם צרור מפתחות גדול שהציעו לשים את האמוציות בצד ולמצוא פתרון. חבר שישב בשורות האחרונות צעק, "ידענו לצאת ממשברים גדולים יותר", אבל כולם השתיקו אותו. מה שחברי האספה לא ידעו שבאותה שבת שדעתם נעצמה, ישב לו לייזר בז'סקי על כיסא העץ במכבסה, הקשיב לקולות החזנות מהרדיו הקטן ועצם את עיניו בהנאה. על מה חשב לייזר בז'סקי? על מה חשב?


0 צפיות0 תגובות

© 2021 כל הזכויות שמורות לעומר ראובני, אין להעתיק, לשכפל

אתר זה הוקם ועוצב על ידי המאוורר

עומר ראובני, 054-4700390

omersantur@gmail.com