מדהים - סיפור מדהים

עודכן ב: פבר 4

שכן שאל אותי פעם: "נו איך היה שם? מדהים?". אמרתי לו שהיה טוב מאד, אפילו מעולה, אבל מדהים?!. אני משתמש במילה מדהים לעיתים רחוקות. צריך להיות משהו באמת מדהים בכדי שאני אומר "מדהים". בדרך כלל המדהים הזה הוא לא צפוי, הוא מגיע באיזה יום שיגרתי, במקום שיגרתי ורק אחרי כמה זמן, אולי שנים, אתה מבין שזה היה מדהים. ובאמת אם אני חושב על מקרה מדהים, שהיה לי-אני רוצה לספר עליו.

כשהייתי בן חמש הביאו לי ההורים ליום ההולדת צעצוע של 'fisher price יענו פישר פרייס . זה היה טרקטור צהוב עם כף נפתחת ואיש עגול שמצליח לשבת בדיוק בחור של הנהג. ואני, כשהם הביאו לי את זה, הייתי האדם הכי מאושר בעולם. לא עזבתי את הטרקטור. שיחקתי איתו על הרצפה, על השולחן, על הספה, על המיטה, אפילו לשרותים הכנסתי אותו. הורדתי את הכף, משכתי בידית, פתחתי את הכף, מילאתי את הכף , הרמתי, שפכתי ואינעל דינו העולם.

יום אחד, אמא שלי חזרה ממשמרת לילה בבית החולים. היא חיכתה שאתעורר ואמרה לי שהיום במקום שאני אלך לגן, נלך שנינו לים. היה לה מן רגע של כאן ועכשיו, משהו שאני לא רגיל אליו ובגלל שיש לה לב כזה רחב, היא הרשתה לי לקחת את הטרקטור הצהוב עם הנהג. ואני זוכר את שנינו נוסעים באוטובוס לחוף הים של ראשון, היא, עדיין עם מדי אחות והרוח מזיזה את השיער שלה . ואני זוכר שבחוף הים , ישבנו בצילייה השמאלית, זו היתה הפעם הראשונה שישבתי מתחת לצילייה הזו. אני משחק בחול עם הצעצוע שאני הכי אוהב והיא, יושבת וקוראת "לאישה", נותנת לעצמה רגע של זמן והיא כל כך יפה. וזה אם תשאלו אותי, זה היה מדהים.

את המדהים הזה בצע, הרגע שבו אבדתי את איש הטרקטור העגול שלי בחול. לאחר שעה ששמתי לב שהוא נעלם- צרחתי. אמא שלי מיד באה וניסתה לעזור לי למצוא אותו. שנינו חפרנו בורות והפכנו דברים ומיששנו ומה לא. אמא שלי היתה הראשונה להבין שהאיש הקטן נעלם, אני סרבתי לקבל את זה.

מאז, בכל פעם שהלכנו לים של ראשון, אני רצתי לצילייה השמאלית לחפש אותו. זה המשיך שעברנו גם לירושלים והגיחות לים התמעטו. זה המשיך גם בתיכון, בצבא ועד היום, כמעט ארבעים שנה אחרי, אני הולך כל כמה שנים לים של ראשון ומחפש אותו. אולי בסוף אני אמצע אותו וזה יהיה מדהים.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול