קולנוע פת-סיפור מחווה למופעי "מאתיים סיפורים"

כשהייתי קטן וגרנו בראשון, מידי פעם היה אבא שלי מעמיס אותי על ה"פרינץ" והיינו עולים לירושלים למשפחה שלו. בעלייה של הקסטל, היה אבא עוצר בצד ונותן יריקה למנוע, לבדוק שהאוטו לא התחמם יותר מידי.

בירושלים ישנו אצל דוד ציון שגר בשכונת פת. אני הייתי ישן במיטת הקומתיים של גלית וכרמית ובחדר היה ציור ענק על הקיר של שלגיה ושבעת הגמדים. תמיד חיכיתי לבוא לדוד ציון בפת, לשחק עם הבנות דוד ולהתבונן בציור שהיה כל כך עוצמתי בישבילי, ממש כמו שבעת פלאי תבל. ביום ירושלים כשהגננת שאלה אותנו על מקומות בירושלים, אני מיד אמרתי "שכונת פת". מבחינתי תחנת הרוח והכותל (ואפילו המפלצת) היו רק תפאורה לדבר האמיתי.

כשעברנו לירושלים וקצת התחלתי לקרוא, תמיד נתפסתי על הדף של בתי הקולנוע. שמתי לב למשל שבתל אביב יש שלוש עשרה בתי קולנוע לעומת שבעה בירושלים , אבל הכי הפתיע אותי שבפ"ת יש חמישה. רבאק, חמישה בתי קולנוע בשכונה אחת. הרבה סרטים חדשים שעדיין לא הגיעו לירושלים, התחילו לרוץ בפ"ת. לא הבנתי למה אף פעם אנחנו לא הולכים לראות סרט בפת. גם הפתיע אותי שהבנות דוד בכלל לא יודעות שיש חמישה בתי קולנוע צמודים לבית שלהם.

בטח בגלל הציור בחדר, הם בכלל לא צריכות ללכת לקולנוע, חשבתי, גם אחרי שגילו לי את האמת.